נ.מ דניאל:
לפני שבוע בערך גיליתי שלאמה היה יום הולדת,
כששאלתי אותה היא לא אמרה מתי בדיוק אז שאלתי את קים. מסתבר שהיום הולדת היה בשבוע שלא דיברנו, אני מרגיש כמו חרא.
לפחות קניתי לה מתנה.
החדשות הטובות הן שסיימנו את העבודה ובעוד יומיים, בשישי אנחנו חוזרים, לא סיפרתי לאף אחד, אני מתכנן להפתיע אותם.
כבר התחלתי לארוז הכל.
היומיים האלו עברו לאט אבל סוף סוף הגיע הזמן לחזור. בבוקר הגענו לשדה התעופה ועלינו על המטוס, לא ישנתי בלילה כדי לישון בטיסה ושהיא תעבור מהר. חצי שעה אחרי שהמטוס המריא נרדמתי.
אחד מחברי הצוות העיר אותי לפני הנחיתה, השעה כבר הייתה 19:00. כשירדנו מהמטוס הזמנתי מונית ונסעתי קודם לבית של ההורים שלי, גם כי הוא יותר קרוב וגם כי האוטו שלי נמצא שם.
דפקתי על הדלת, היילי פתחה
"אההה" היא צעקה בהפתעה וחיבקה אותי
"מה אתה עושה פה?" היא שאלה בהתרגשות
לפני שהספקתי לענות אמא שלי באה לבדוק למה היילי עוד לא חזרה לשולחן, היא הגיבה בדיוק כמו היילי, היא חיבקה אותי חזק "התגעגעתי אליך בן שלי" היא אמרה ונישקה אותי בלחי.
"אלכס בוא תראה מי כאן" היא קראה לאבי
חיבקתי אותו.
"בדיוק התחלנו לאכול ארוחת ערב, באת בדיוק בזמן" אמי אמרה, באתי לשולחן, קים גם הייתה שם, היא הייתה מופתעת וקמה לחבק אותי, ביקשתי ממנה לא לספר לאמה והיא הנהנה בחיוב, אכלנו ורק חשבתי על כמה שאני רוצה לחזור לאמה.
נשארתי אצל ההורים שלי עוד קצת, התוכנית הייתה שאני אחזיר את קים הביתה ביחד איתי אבל מסתבר שהיא ישנה אצל היילי היום, הגיע הזמן שלי לחזור הביתה, נפרדתי מכולם ויצאתי לכיוון המכונית
"חכה רגע!" קים רצה לכיווני
"מה?" שאלתי
"אמה בבית הישן שלנו" היא אמרה והצביעה עליו, הנהנתי בראשי "טוב, תודה" אמרתי והיא חזרה פנימה, שמחתי שהיא הייתה שם כי ככה אני אצטרך לחכות פחות בשבילי לראות אותה. התקדמתי לבית במהירות.
דפקתי בדלת, היא פתחה את הדלת והייתה המומה, חיבקתי אותה חזק, היא כרכה את רגליה סביב מותניי ואת ידיה סביב צווארי, החזקתי אותה בחיבוק ונישקתי אותה, עיניה היו מלאות בדמעות והיא הניחה את ראשה על כתפיי, ליטפתי את שיערה.
"אני אוהב אותך" לחשתי
"אני אוהבת אותך" היא אמרה בקול חנוק.
היא לבשה את הפוטר האפור שלי ושיערה היה אסוף בצורה מרושלת והיא כל כך יפה
"אתה עייף מהטיסה?" היא שאלה וליטפה את שיערי בעודה יושבת עליי, "האמת שלא, ישנתי כל הטיסה" השבתי, "התגעגעתי אלייך" אמרתי
"אני לא מאמינה שאתה פה" היא החזיקה אותי
"אני יודע.. את קולטת שעבר יותר מחודש מאז שעזבתי?!" אמרתי ואני בעצמי לא האמנתי.
היא הנידה בראשה.
"את נראית עייפה" אמרתי
"קצת" היא ענתה בכנות
"בואי למיטה" קמתי מהספה וגם היא.
היא שכבה על המיטה בזמן שפשטתי את בגדיי ולבשתי מכנסי טרנינג.
שכבתי לידה, היא חיבקה אותי ונישקה אותי
"לילה טוב מלאכית" אמרתי
"לילה טוב" היא אמרה ונרדמה בחיקי
אחרי כמה דקות היא מלמלה מתוך שינה
"למה עזבת אותי" הרגשתי מעין דקירה בלב,
שגרמתי לה להרגיש ככה, זה לא מגיע לה.
נישקתי את מצחה והצמדתי אותה אליי.
להיות כאן איתה עורר בי רגשות אשם,
אם היא תגלה על קים ואבא שלה היא תשנא אותי
ואני לא מוכן לזה.
למרות שהיה קשה נרדמתי בסופו של דבר.
"בוקר טוב" אמה אמרה ונישקה אותי
"בוקר טוב" מלמלתי חצי ישן וקמתי,
צחצחתי שיניים והלכתי לסלון.
מה שאמה אמרה אתמול בלילה לא יוצא לי מהראש.
היא ישבה על הספה והייתה בטלפון שלה,
"ג'וש ולקסי באים לארוחת ערב היום" היא אמרה
"אני גם ככה נפגש עם פול וטום הערב" השבתי, היא הנהנה בראשה
בילינו את כל הבוקר ביחד, בצהריים קים חזרה, המזוודה והתיקים נמצאים באוטו אז אני רוצה לחזור הביתה
"בואו ניסע הביתה" אמרתי לאמה וקים, "אנחנו צריכות לארוז את הדברים קודם" אמה אמרה
"מה זאת אומרת?" שאלתי
"אנחנו חזרנו לפה בזמן שהיית בלונדון" היא ענתה ונראתה מעט חוששת
"את רוצה להגיד לי שבמשך יותר מחודש חשבתי שאת בבית אבל בעצם היית פה?!"
הרמתי את קולי מבלי להתכוון
"מה זה משנה? גם ככה לא היית כאן" היא השיבה
"אם היה קורה לך משהו ולא הייתי יודע איפה את?" אמרתי בדאגה והנמכתי את קולי
"מה אכפת לך?! גם אם היה קורה לי משהו זה לא שיכולת לעשות משהו לגבי זה" היא השיבה
היא צודקת.
"לא הייתי נותן שמשהו יקרה לך גם אם הייתי בקצה השני של העולם!" אמרתי בקול
"אני לא רוצה לריב, בואי פשוט נארוז את הדברים ונלך" אמרתי בשקט, היא נאנחה והנהנה בראשה
הלכנו לחדר שלה ועזרתי לה לסדר את הבגדים שלה בתיק, היא ישבה על הרצפה ואני על המיטה.
"אני מצטערת.. אתה צודק, הייתי צריכה לספר לך, פשוט לא חשבתי שזה כזה משמעותי" היא אמרה
"את לא צריכה להצטער, סתם עשיתי מזה יותר ממה שזה" אמרתי, היא קמה מהרצפה וישבה במיטה לידי
"התגעגעתי אליך" היא אמרה והניחה את ידה על הלחי שלי, נישקתי אותה והצמדתי אותה אליי
"אני אוהב אותך" לחשתי באוזנה, היא ישבה מעליי, החזיקה בצווארי ונישקה אותי, החזקתי במותניה ולאט לאט עליתי למעלה מתחת לפוטר שהיא לבשה, פשטתי אותה ממנה והעברתי את ידיי לאורך גופה.
לפתע היא עצרה את הנשיקה
"אנחנו לא יכולים" היא אמרה וקמה ממני
"למה?" שאלתי
"קים שם והיא מחכה לנו" היא השיבה
ולבשה חולצה רנדומלית שהרימה מהערמה המקופלת שעל הרצפה.
"תלבש את זה" היא זרקה לי את אחת מהחולצות שלי שלא לקחתי איתי ללונדון, לבשתי אותה, דחפנו את כל הבגדים לתיק ונסענו הביתה.
YOU ARE READING
𝐬𝐭𝐚𝐲 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞
Romanceאמה (22) וקים (13) אחיות, אחרי שגרו במיאמי כל חייהן, החליטו להתחיל חיים חדשים בניו יורק. שם הן מגלות דברים שלא חשבו שאי פעם יהיו להן כמו חברות ואהבה.
