𝐬𝐭𝐚𝐲 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞

פרק 25

נ.מ אמה:

עמדנו לעשות את זה, הוא הרים לי את החולצה ונזכרתי באיך שהוא הגיב כשהוא ראה את הסימנים על היד שלי, הוא הזדעזע, אז מה יקרה שהוא יראה את כל הצלקות שמכסות את גבי וחלק מהבטן, הוא בטח לא ירצה להיות איתי יותר, אני נראית כמו יצור.
הורדתי את החולצה בחזרה למקומה ומשם הכל נהיה מביך.

נכנסתי הביתה, קים והיילי ישנו, נכנסתי לחדרי ונעלתי את עצמי, הורדתי את חולצתי והסתכלתי על גופי המצולק והמכוער, נתתי לו אגרופים כאילו זה יעזור במשהו והדמעות החלו לנזול מעיניי, האגרופים לאט לאט הפכו לחזקים יותר, הרגשתי קושי לנשום, שאני משתגעת, לקחתי כדור הרגעה, חוויתי מיני התקף חרדה.
אחרי כמה דקות הכדור התחיל להשפיע.

ישבתי על הרצפה והנחתי את ראשי על המיטה, נרדמתי ככה. קמתי מרעש של נקישות בדלת.
"אמה!" קים צעקה מבעד לדלת
"תפתחי" היא אמרה
לבשתי חולצה וניגבתי את איפורי המרוח במהירות
"מזל טוב יפה שלי" אמרתי לקים וחיבקתי אותה, היא חיבקה אותי בחזרה והצלעות כאבו לי, כנראה מכל האגרופים אתמול.
"תודה" היא השיבה "'את תיהי היום בבית?" היא שאלה
"לא" עניתי וזייפתי חיוך
"איך היה אתמול?" היא שאלה
"היה ממש כיף" לא פירטתי והיא הבינה את הרמז ולא המשיכה לשאול.
"חכי רגע" אמרתי
"מה?" היא שאלה
הלכתי להביא את המתנה שלה מהמגירה, הבאתי לה אותה, היא פתחה את הקופסה בעדינות
"זה ממש יפה, תודה רבה. אני אוהבת אותך" היא אמרה וחיבקה אותי, הכאב חזר ועיוותתי את פרצופי מעט מכאב מבלי שקים תשים לב.

היא הלכה לבית ספר, מזל שהיא העירה אותי. כל הגוף שלי כאב, בעיקר הצלעות, שטפתי פנים והתארגנתי לעבודה, נסעתי באוטובוס, לא היה לי כוח ללכת ברגל.

הבטחתי לניקי שאני אבוא השבוע לארוחת ערב, הולך להיות מביך, קים והיילי יהיו במסעדה ויחגגו לה עם עוד חברות ואני ודניאל נישאר עם אלכס וניקי.

חזרתי הביתה וארזתי תיק, לקחתי פיג'מה, מברשת שיניים, כדורי הרגעה, כדורים נגד כאב ראש, מברשת לשיער ונעלי אצבע. קים עוד לא חזרה, התארגנתי לארוחת ערב אצל ניקי,  השארתי לקים כסף עם ברכה ארוכה על המיטה שמסבירה כמה שאני אוהבת אותה שהיא כנראה לא תקרא בכלל והלכתי.

אני לא מאמינה שהיא כבר בת 14, אני זוכרת את הימים שהייתי לוקחת אותה לגן. היא הייתה כך כך קטנה ועכשיו היא עוברת אותי בגובה.

קיבלתי הודעה מלקסי "היי רוצה להיפגש מתישהו?"
"כן בטח, מתי שתרצי" השבתי לה
"רוצה היום?" היא שלחה
"תלוי איפה" כתבתי
"בבית שלי ושל טום, רוצה?" היא כתבה
"סבבה רק תגידי לי באיזה שעה?"
"22:00 בסדר?" היא שלחה
"מצוין" כתבתי לה.

דפקתי על הדלת, דניאל כבר היה שם ראיתי את המכונית שלו חונה בחוץ.
אלכס פתח לי את הדלת וחיבק אותי הצלעות כאבו אבל התעלמתי.
"מה שלומך? לא ראינו אותך הרבה זמן" הוא אמר
"אני בסדר, מה שלומך?" שאלתי
"גם, בואי תיכנסי" הוא הזמין אותי פנימה"ף

ניקי גם אמרה לי שלום וחיבקה אותי, זה כאב. דניאל פשוט הסתכל עליי מוזר ולא אמר כלום, מצד אחד התבאסתמ שהוא לא חיבק אותי ומצד שני שמחתי כי הוא מחבק הכי חזק וכנראה היה שובר לי צלע באמת. ישבנו לאכול.
"תמסרי לקים מזל טוב מאיתנו" ניקי אמרה
"אני אמסור" הבטחתי

בתשע וחצי נפרדתי מהם והלכתי ללקסי, אחרי כמה דקות דניאל צפצף לי מהמכונית שלו
"לאן את הולכת? חשבתי שאת באה אליי היום" הוא אמר
"קבעתי להיפגש עם לקסי" אמרתי
"אני אקח אותך" הוא אמר
"לא צריך, אני אלך ברגל" סירבתי, אני עדיין מובכת מכל מה שקרה אתמול.
"תפסיקי להיות עקשנית ותיכנסי למכונית" הוא אמר
גילגלתי עיניים ונכנסתי למכונית.
"אנחנו צריכים לדבר" הוא אמר
"אני יודעת" הסכמתי איתי
"יופי" הוא ענה
"אני מצטערת על אתמול, הייתי מסבירה לך אבל אתה לא תבין" אמרתי
"תנסי אותי" הוא השיב
"זה לא אשמתך זה פשוט אני.. נדבר על זה כשאני אחזור " אמרתי

הוא הוריד אותי בבית של טום ולקסי, דפקתי בדלת, טום פתח "היי" הוא אמר
"היי, איפה לקסי?" שאלתי
"היא בחדר" הוא ענה ויצא לדניאל, נכנסתי פנימה,
לקסי אמרה שלום וחיבקה אותי, אין צורך להזכיר את הכאב.

ישבנו בחדר וסיפרתי לה על כל מה שקרה מיום ראשון.
"אבל אל תספרי לטום" אמרתי
"ברור שלא, מה עכשיו?" היא שאלה
"אתמול עמדנו לעשות את זה.." אמרתי והיא התלהבה
ןאז התחרפנתי והחזרתי את החולצה למקום ומאז נהיה מביך" המשכתי
"למה התחרפנת, את לא בתולה נכון? היא שאלה
"לא אני לא, זה פשוט שאני רוצה להיות איתו אבל אני לא רוצה שירד לו ממני"  הסברתי
"למה שירד לו ממך? את מהממת" לקסי אמרה
"הבטן והגב שלי מכוסים בצלקות" הודיתי
"זה ממש מכוער" הוספתי
"את יכולה להראות לי? היא שאלה והנהנתי בראשי, כבר הזהרתי אותה, מה יכול לקרות?

הרמתי מעט את חולצתי ופיה נפער
"זה לא כזה נורא" היא ניסתה לעודד אותי
"זה כן" אמרתי
"באמת שלא.. אפשר לשאול ממה זה קרה?" היא אמרה בשקט. היססתי מה להגיד לה, החלטתי להגיד את האמת.
"אבא שלי היה אדם אלים.." אמרתי ברוגע
"אלוהים ישמור" היא היא עיניה נפערו
"מצטערת ששאלתי" הא אמרה
"זה בסדר.. זה היה מזמן" השבתי לה.
היא חיבקה אותי.

נשארתי שם עוד קצת והלכתי, יצאתי החיצה, לא ידעתי איפה דניאל, הלכתי ברגל עד הבית שלו, עליתי במעלית לקומה האחרונה וצלצלתי בפעמון.

הוא פתח את הדלת. הוא רק לבש מכנס טרנינג אפור ובלי חולצה, הוא חיבק אותי והרגשתי את כל הלחץ שהיה בי מתפוגג וחיבקתי אותו חזרה.

נכנסתי פנימה
"איך הגעת?" הוא שאל ופיהק
"ברגל" עניתי בזמן שהנחתי את התיק בחדרו
"ברגל?! למה לא התקשרת אליי? הייתי בא לאסוף אותך" הוא אמר בקול
"אני לא רוצה להטריח אותך" עניתי
הוא נשם נשימה עמוקה
"את לא מטריחה אותי, אני פשוט דואג לך" הוא השיב
"אני בסדר אין לך מה לדאוג" הרגעתי אותו

"את רוצה להתקלח?" הוא הציע
"כן" עניתי, לקחתי את הפיג'מה מהתיק שלי ונכנסתי למקלחת שבחדרו, פשטתי את שמלתי ופיזרתי את שיערי, שטפתי את שיערי וחפפתי, שטפתי את גופי, סיימתי להתקלח, הרצפה הייתה רטובה, עטפתי את עצמי במגבת, הושטתי את ידי לקחת את החולצה והיא נפלה על הרצפה הרטובה "שיט" מלמלתי לעצמי, פתחתי את הדלת מעט והוצאתי את ראשי מהצד, דניאל ישב על המיטה והתעסק בטלפון שלו
"אתה יכול להביא לי חולצה? שלי נפלה ונרטבה" ביקשתי, הוא הנהן בראשו ונכנס לחדר הארונות, בינתיים לבשתי את מכנס הפיג'מה הקצר שלי, הוא חזר עם פוטר אפור גדול בידו
"ראיתי שהיה לך קר מקודם" הוא אמר והביא לי
"תודה" אמרתי ולבשתי אותו.