נ.מ אמה:
עבר כבר בערך שבוע מאז שדניאל ישן פה, ביום שישי הוא סיפר הורים שלו והיילי עלינו, הם היו בהלם, אלכס ממש שמח בשבילנו, ניקי גם שמחה אבל נראתה קצת חשדנית, היילי בעיקר כעסה על דניאל שלא סיפר לה יותר מוקדם אבל היא שמחה.
היה די מביך אבל אני שמחה שגמרנו עם זה.
כשסיימתי לעבוד חזרתי הביתה והכנתי אוכל לקים, קבעתי להיפגש עם לקסי, היא באה אליי.
"מוכן" צעקתי לקים מהמטבח והלכתי לחדרי.
שכבתי על המיטה ובדקתי באינטרנט עבודות.
אני חייבת למצוא עבודה חדשה. כל עבודה.
בעוד 3 שבועות הבית קפה נסגר ולא תהיה לי עבודה.
נשמעה דפיקה בדלת, זו בטח לקסי
"היי" היא חיבקה אותי וחיבקתי אותה בחזרה
"תיכנסי" הזמנתי אותה פנימה
"זאת קים" אמרתי ללקסי כשעברנו ליד קים
"היי, אני לקסי" היא אמרה
"היי" קים השיבה
והלכנו לחדר שלי
היא סיפרה לי שהיא וטום הלכו אתמול לדייט במסעדה ליד הים
"היה ממש טעים ואחרי זה הלכנו לים" סיפרה
"נשמע כיף" אמרתי
סיפרתי לה על דניאל ומה שקרה בנינו
"יוו אני כל כך שמחה בשבילכם" היא אמרה וחיבקה אותי,
"חייבים לצאת לדאבל דייט מתישהו"
הנהנתי בראשי
דיברנו עוד קצת, ראינו סרט ואז היא הייתה הלכה.
דניאל לא התקשר או שלח הודעה כל השבוע, אולי קרה משהו.
שלחתי לו הודעה, חיכיתי שהוא יענה.
הוא לא ענה. כבר היה מאוחר אז החלטתי ללכת לישון. לבשתי מכנס קצר ואת החולצה שלו.
שכבתי במיטה עד שבסופו של דבר נרדמתי.
"בוקר טוב" קים העירה אותי,
ממתי זה הפך לזה שהיא מעירה אותי ולא אני אותה?
"בוקר טוב" אמרתי
"חולצה נחמדה" היא צחקה
"קורע" אמרתי בציניות וקמתי מהמיטה
שטפתי פנים והלכתי להכין לקים ארוחת בוקר.
כשסיימתי חזרתי לחדר והתארגנתי לעבודה,
דניאל כבר לא מסיע את קים והיילי, אלכס מסיע אותן, בדקתי את הטלפון, הוא ענה על ההודעה ששלחתי לו.
חיוך נמרח על פניי.
הלכתי לעבודה, כמעט ולא היו פה אנשים, רוב הזמן ניקיתי ומדי פעם הגיעו לקוחות, לא עשיתי הרבה.
קים סימסה לי שהיא אצל היילי.
חזרתי הביתה, החלפתי לפיג'מה, הכנתי לי תה וישבתי בספה בסלון, שוב הסתכלתי על התמונות, הפעם על התמונה שלי ושל קים עם אמא.
אני כל כך מתגעגעת אליה, חשבתי שעם הזמן הכאב יעבור אבל הוא לא, כל יום שעובר הגעגועים שלי אליה גוברים.
קים איבדה אותה בגיל צעיר מדי, היא כמעט ולא זוכרת אותה, בכל זאת היא הייתה בת 5.
היא האישה הכי מדהימה, מתחשבת, חברותית, מצחיקה, טובה, יפה שאני מכירה.
והלוואי שהיא הייתה כאן.
עיניי התמלאו בדמעות שמחיתי במהירות, המחשבות עליה תמיד גורמות לי לבכות.
התקשרתי לדניאל, לדבר איתו יעודד אותי, רק לשמוע את הקול שלו.
"הגעתם לתא הקולי של.." נשמע מהטלפון, זרקתי את הטלפון על הספה.
YOU ARE READING
𝐬𝐭𝐚𝐲 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞
Romanceאמה (22) וקים (13) אחיות, אחרי שגרו במיאמי כל חייהן, החליטו להתחיל חיים חדשים בניו יורק. שם הן מגלות דברים שלא חשבו שאי פעם יהיו להן כמו חברות ואהבה.
