𝐬𝐭𝐚𝐲 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞

פרק 61

נ.מ אמה:

כמו בכל יום בשלושה שבועות האחרונים, ביקרתי את דניאל, לפני עבודה, אחרי עבודה ולפעמים גם בבקרים אם אני קמה מספיק מוקדם, העיקר לא להיתקל בניקי ואלכס.

ג'וש ולקסי מנסים לעודד אותי אבל בכל יום אני מרגישה שאני רק מרחיקה אותם יותר. אני מתגעגעת אליו כל כך, אני אוהבת אותו ואני מתחרטת על איך שגרמתי לו להרגיש.

ביקרתי את דניאל הבוקר ולפני העבודה, אני מסיימת לעבוד בעוד חצי שעה ונוסעת לבקר אותו שוב, החבלות שנמצאות על פניו וגופו נראות הרבה יותר טוב אבל עדיין קשה לי לראות אותו כך.

לקחתי מונית לבית החולים ונכנסתי, מזל שהאחות נותנת לי להישאר מעבר לשעות הביקור, אני מודה לה כל כך.

פתחתי את דלת חדרו, הוא סובב את ראשו אליי והסתכל עליי, הוא התעורר, דמעות התרגשות עלו בעיניי אך לא זלגו וחיוך ענק נמרח על פניי מבלי להתכוון. אני לא יכולה להסביר כמה שמחתי לראות דוב את עיניו התכולות.

"היי" אמרתי באושר
"היי" הוא השיב בחיוך
"אתה ער" אמרתי מבלי לעכל עדיין, הוא הנהנן בראשו
"איך אתה מרגיש?" שאלתי והתקדמתי אליו באיטיות
"אחרי שראיתי אותך? הרבה יותר טוב" הוא השיב. הוא חזר לעצמו.
"התגעגעתי אליך" אמרתי.
"גם אני" הוא אמר ונשם עמוקות
ישבתי בכיסא הסמוך למיטתו.

"אני מצטערת.. אני הייתי ממש רעה אליך וזה לא הגיע לך" התנצלתי בפניו
"אין לך על מה להתנצל" הוא השיב והחזיק את ידי.
"זה אומר שאת סולחת לי?" הוא שאל וחייך, הנהנתי בראשי  "אני אוהבת אותך" אמרתי והוא חייך חיוך גדול יותר, החיוך כל כך יפה לו.
"אני אוהב אותך" הוא השיב והבנתי כמה המילים האלה היו חסרות לי כל הזמן הזה.
"הייתי מנשקת אותך אבל אני מפחדת להכאיב לך" אמרתי וגיחכתי
"נשיקה שלך שווה כל כאב שבעולם" הוא ענה.
נישקתי אותו בעדינות, פחדתי להכאיב לו בטעות.

ישבנו ודיברנו במשך שעות, הוא סיפר לי מה שקרה באותו לילה של התאונה ועל מה שהאקסית הכלבה שלו עשתה. סיפרתי לו שקים עברה לגור עם טד.
הוא גם סיפר לי שהוא אמור להשתחרר בעוד יומיים.

הוא עבר לישיבה ופניו התכווצו בכאב.
ניסיתי לעזור לו כמה שיכולתי.
"כבר מאוחר, אני צריכה לחזור הביתה" אמרתי
"אל, תישארי איתי" הוא השיב והחזיק את ידי עם ידו הבריאה, נאנחתי והנהנתי בראשי.

נשארתי איתו עד שהוא נרדם, נשקתי ללחיו ויצאתי משם בשקט, הזמנתי מונית וחזרתי הביתה.
החלפתי את בגדיי לפיג'מה ובפעם הראשונה אחרי הרבה זמן ישנתי טוב.

קמתי מוקדם הבוקר והתארגנתי, לבשתי פוטר בצבע ירוק זית עם טייץ שחור וסניקרס שחורות השארתי את שיערי פזור ויצאתי לסופר, רציתי להפתיע את דניאל ולקנות לו את כל החטיפים והמאכלים שהוא הכי אוהב ואז ללכת לדבר עם ניקי.

קניתי את כל הדברים שהוא אוהב ושמתי אותם בבית, ואז הלכתי לבית של אלכס וניקי, אני ממש לחוצה אבל נקווה לטוב. זה בשביל דניאל, אני יודעת שזה ישמח אותו.

דפקתי על הדלת וניקי פתחה ולא נראתה שמחה לראות אותי.
"מה את עושה פה?" היא שאלה
"באתי לדבר איתך" השבתי
"אני לא מעוניינת" היא אמרה וסגרה את הדלת אך החזקתי אותה לפני שהיא נטרקה
"אני רוצה להתנצל!" אמרתי במהירות והיא פתחה את הדלת
"תיכנסי" היא הזמינה אותי פנימה

כל כך הרבה זמן לא הייתי פה, ישבנו בפינת האוכל
"את ודניאל לא נפרדתם?" היא שאלה
"זה מסובך" השבתי
"אוקיי..." היא אמרה בשפטנות
"אני ממש מצטערת על כל מה שקרה בנינו ואני רוצה שנפתח דף חדש" אמרתי
"אני לא יודעת אם אני אוכל לעשות את זה" היא השיבה
"למה?" שאלתי
"כי את בחורה רעה עם כוונות רעות שמתייחסת לבן שלי ואפילו לאחותך לא בצורה שמגיעה להם. וזה מבלי להזכיר את הצורה שבה דיברת אליי" היא ענתה
"אני לא כזאת ובגלל זה אני מציעה שנפתח דף חדש ונתחיל מההתחלה" ניסיתי לשכנע אותה
"אני חושבת שמגיעה לבן שלי מישהי שתהיה יפה ומבית טוב ותתייחס אליו יפה ותכבד אותו אבל משום מה הוא אוהב אותך" היא אמרה את המילה האחרונה בטון של היגעלות והמשיכה "ולכן אני מסכימה שנתחיל מההתחלה, למענו" היא אמרה והוקל לי
הנהנתי בראשי "תודה" אמרתי וחזרתי הביתה

סיפרתי לג'וש ולקסי את החדשות דרך הטלפון.
ביקרתי את דניאל מאוחר יותר ויום למחרת הגיע הזמן שלו להשתחרר מבית החולים סוף סוף.
החלטנו שהוא יהיה אצלי עד שהוא יחלים כי הוא לא יכול לעלות במדרגות בבית שלו או של ההורים שלו וגם ניקי ואלכס רצו שהוא יהיה קרוב אליהם.
אלכס הוריד אותו מחוץ לבית ואני עזרתי לו להיכנס פנימה, הוא הרבה יותר כבד משחשבתי.

למרות שיש לו קביים זה בעייתי בשבילו ללכת איתם כי ידו השמאלית שבורה. הבאתי אותו עד המיטה והכנתי לו לאכול. דיברתי עם אמילי והיא אישרה לי לא להגיע לעבודה בשבוע הקרוב אבל זה ירד לי מהמשכורת. נסעתי לבית שלו להביא לו בגדים ודברים שהוא צריך.

עזרתי לו להתקלח ולהתלבש ונכנסתי אחריו להתקלח.
עזרתי לו להגיע למיטה.
"לילה טוב" אמרתי לו ונישקתי אותו
"לילה טוב" הוא השיב
חיבקתי אותו בעדינות והלכתי לישון.