נ.מ דניאל:
עבר כבר כמעט שבוע מאז כל מה שקרה עם אמנדה, זו דווקא הרגשה טובה לא להיות מחוייב כל הזמן למישהו.
אם להגיד את האמת זה היה די צפוי שניפרד, זו לא הייתה אהבה אמיתית,
לפחות מהצד שלה, היא ניסתה להתקשר אליי ושלחה לי הודעות שמתחננות שאני אתן לה להסביר, אז חסמתי אותה.
כמו בכל יום עבדתי וכמעט ולא היה לי זמן חופשי, אבל עכשיו שנפרדנו יש לי את הזמן שבזבזתי עליה.
במקום לבזבז אותו על בילויים בזבזתי אותו על הזמנות יותר קטנות בעבודה כמו בתים, מסעדות וכאלה, זה הרבה יותר פשוט וגם אחרי זה יהיה לי יותר זמן.
אחרי כל מה שהיה עם אמנדה הבנתי גם שלא היה לה אכפת ממני, רק מהכסף שלי, כמו כולן, פשוט גועל. יקח הרבה זמן עד שאני אמצא מישהי שתאהב אותי ולא תרצה את הכסף שלי.
אני בעיקר מרגיש טיפש שלא שמתי לב לזה יותר מוקדם.
*הטלפון מצלצל*
"מה קורה אמא?" אני עונה
"הכל בסדר מותק, רציתי לשאול אם אתה בא בשישי?" היא שאלה
"לאן?" לא הבנתי כי אני בא אליהם כמעט בכל יום שישי, כנראה בגלל מה שהיה עם אמנדה.
"אנחנו אוכלים ארוחת ערב אצל קים ואמה, היא הציעה לכולנו לבוא אליהן במקום שנאכל בבית, ממש נחמד מצידה." היא ענתה.
"כן, אני אבוא" הודעתי לה.
"יופי מותק, יום טוב. ביי" היא אמרה
"יום טוב" איחלתי לה בחזרה.
זה יהיה מוזר להיות בבית שלהן, כל הזמן היינו בבית של ההורים שלי.
מאיזושהי סיבה אמא שלי ממש אוהבת אותן, היא אף פעם לא הייתה ככה עם אף אחד, היא מתייחסת אליהן כאילו הן הבנות שלה, בעיקר לקים, זה מוזר. כנראה כי היא מבלה די הרבה זמן עם היילי אז יוצא שהיא בבית שלהם די הרבה. היא נראית גם הרבה יותר פתוחה ונחמדה מאמה. לא שאמה לא פתוחה היא פשוט סגורה וביישנית כזאת.
הן כן נחמדות ואין סיבה לא לאהוב אותן אבל משום מה היא ממש אוהבת אותן, גם אבא שלי אוהב אותן אבל לא כמו אמא שלי, בתור שכנות.
הן גם נראות טוב, לקים האחות הקטנה יש עיניים ירוקות בהירות ושיער חום כהה, היא די גבוהה אבל בהתאם לגיל שלה, בערך כמו היילי.
אמה, האחות הגדולה, העיניים שלה בצבע חום בהיר, הן גדולות אבל לא יותר מדי, יש לה גומות כשהיא מחייכת, השיער שלה חום בהיר ומגיע בערך לאמצע הגב, היא די נמוכה, יותר מקים, היא רזה מאוד ונראית די עייפה כל הזמן אבל היא עדיין נראית ממש טוב.
בכל מקרה קבעתי ללכת עם פול וטום לבר, סתם להיפגש. התנעתי את האוטו ויצאתי. כשהגעתי רק טום היה שם, פול עוד לא הגיע, בינתיים הלכנו לשבת בשולחן הקבוע שלנו וחיכינו לו.
"אני הולך דקה לשירותים" אמר טום
"סבבה" השבתי והוא הלך.
ראיתי את אמה מתקדמת לכיווני מזווית העין.
"היי" היא אמרה
"היי, מה שלומך?" שאלתי בנימוס
"בסדר ואיתך?" היא ענתה בשאלה
"גם" עניתי בקצרה, היא חייכה
"אתה רוצה להזמין משהו?" היא שאלה
"לא תודה, אני מחכה לחבר שלי" אמרתי
"טוב. אתה בא אלינו בשישי לארוחת ערב?" היא שאלה בביישנות.
"כן" השבתי לה וחייכתי
"גם אמנדה באה?" היא שאלה, החיוך נמחק מפניי
"לא!" עניתי במהירות ובהחלטיות.
"למה לא?" היא שאלה
"כי נפרדנו" עניתי,
היא הסתכלה לרצפה בחוסר ביטחון ואמרה:
"לא ידעתי, אני מצטערת"
"זה בסדר" הרגעתי אותה כי היא נראתה מתוחה.
"בכל מקרה אני צריכה לחזור לעבודה, כשתרצה להזמין תקרא לי" היא אמרה בנחמדות
"טוב" עניתי בקול רגוע.
פול סוף סוף הגיע והזמנו שתייה, דיברנו קצת, לטום יש חברה חדשה, הוא סיפר לנו עליה והיא נשמעת אחלה, הוא אמר שהוא רוצה שנפגוש אותה מתישהו.
חזרתי הביתה והלכתי לישון, אני צריך לקום מוקדם ולקחת את היילי לבית ספר כמו שאני עושה כל יום בשנה האחרונה.
אנחנו מתקדמים בקצב די מהיר בעיצוב המבנה של הקניון וזה מצוין, אולי זה יקח פחות זמן ממה שחשבתי שזה יקח.
YOU ARE READING
𝐬𝐭𝐚𝐲 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞
Romanceאמה (22) וקים (13) אחיות, אחרי שגרו במיאמי כל חייהן, החליטו להתחיל חיים חדשים בניו יורק. שם הן מגלות דברים שלא חשבו שאי פעם יהיו להן כמו חברות ואהבה.
