𝐬𝐭𝐚𝐲 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞

פרק 63

נ.מ אמה:

השבוע שקיבלתי להישאר בבית עבר והיום הגיע הזמן לחזור לעבודה. הלוואי שיכולתי להישאר בבית ולהיות עם דניאל אבל אין לי ברירה. קים לא חוזרת לשיחות שלי אבל מדי פעם היא עונה להודעות. אני עדיין מודאגת. בשבוע הבא מורידים לדניאל את הגבס.

התארגנתי לעבודה ודניאל היה לידי
"את לא צריכה איפור, את נראית מדהים" הוא אמר
"תודה" אמרתי בשקט והמשכתי להתאפר למרות זאת.
"אני צריך לדבר איתך על משהו" הוא אמר
"מה?" עזבתי את האיפור וישבתי לידו
"בשבוע הבא כשאני אוריד את הגבס, אנחנו נעבור אליי? לא הייתי בבית מאז התאונה" הוא אמר
"אני עייפה מכל המעברים האלו" השבתי
"אני יודע" הוא אמר ברוך "מה שתרצי" הוסיף
"אתה רוצה להישאר פה או לחזור לשם? תענה בכנות" 
"אני אוהב להיות פה אבל אני מעדיף להיות שם"
"אוקיי, אז נעבור" ויתרתי, אני רוצה שיהיה לו כמה שיותר נוח.

"איך את הולכת לעבודה?" הוא שאל
"ג'וש לוקח אותי" עניתי
"אוקיי אבל תבטיחי לי שלא תלכי ברגל" הוא הוסיף
"למה? זה אף פעם לא היה משנה" שאלתי
"כי אם יקרה לך משהו אני לא אוכל לבוא ולעזור לך"
"אני אהיה בסדר" עניתי
"אבל אל תלכי ברגל" הוא היה רציני
"בסדר" עניתי בכדי להקל עליו
"אני אוהב אותך" הוא אמר, החזיק את ידי ונישק אותי בלחי.

ג'וש אסף אותי לעבודה "יש משהו שאני צריך לדבר איתך עליו" הוא אמר
"מה זה?" שאלתי
"אני אולי אעבור לעבודה אחרת כי אני ודין רוצים לעבור דירה לבית יותר גדול ומשלמים שם יותר, חשבתי שמגיע לך לדעת" הוא אמר
"במה תעבוד?" שאלתי
"אני אעבוד עם דין, אני אהיה העוזר האישי של הבוסית שלו, הוא המליץ עליי" ג'וש סיפר
"וואו זה מצוין בשבילכם, אני כל כך שמחה בשבילך" השבתי בחייך
"תודה, זה חשוב לי שאת בסדר עם זה כי אני בעיקרון משאיר אותך לבד"  הוא אמר
"אל תדאג, אני אסתדר" הרגעתי אותו בחיוך
"פעם אחרונה שהסתדרת לבד את גמרת עם נקע בכף היד" הוא אמר וצחק עליי, צחקתי גם.

אני די מבואסת מזה שלא נעבוד ביחד יותר אבל זה ממש אנוכי מצידי, אני באמת שמחה בשבילו, הוא מתקדם בחיים שלו ואם אני אהיה זו שתעכב את זה באיזשהי צורה אני בן אדם מגעיל.

הגענו לעבודה, אני הייתי בקופה בזמן שג'וש עזר ללקוחות, נשארנו ככה בערך שעתיים
"התעייפתי כבר, בואי נחליף" הוא אמר, הנהנתי בראשי ועזרתי ללקוחה היא הייתה מבוגרת
"אני רוצה להפתיע את הבת החורגת שלי בבגדים חדשים" היא אמרה
"בת כמה היא?" שאלתי כדי שואכל למצוא בגדים שיתאימו לגילה
"ארבע עשרה" היא השיבה, הבת החורגת שלה בגיל של קים, חשבתי על דברים שקים הייתה לובשת והראתי לה.
"כן! זה מצוין, תודה רבה מותק" היא אמרה
"בכיף" השבתי ועברתי ללקוחה אחרת

היום עבר באיטיות, החלפנו תפקידים כל שעתיים בערך, רק חיכיתי לחזור הביתה לדניאל.
"היום את סוגרת את החנות" ג'וש הודיע
"אוקיי" הסכמתי.

הגיע הזמן לסגור את החנות, ג'וש עמד לידי וצפה בי עושה זאת. עמדתי על קצות האצבעות כדי להגיע לידית של חלון הברזל הענק, הפעם עשיתי זאת בזהירות, ומשכתי אותו באיטיות עד למטה ונעלתי אותו. "אני גאה בך, סוף סוף למדת" הוא אמר.
הוא לקח אותי הביתה, נפרדנו ונכנסתי פנימה.

למרבה הפתעתי דניאל לא היה לבד, פול וטום היו שם
"היי אמה" הם אמרו אחד אחרי השני
"היי" השבתי, דניאל חייך אליי והשבתי לו גם בחיוך
הלכתי לחדר, לקחתי איתי בגדים למקלחת, אני לא אעשה את אותה טעות שעשיתי כשאלכס וניקי היו פה.

פשטתי את בגדיי והפעלתי את המים, כשהרגשתי שהם התחממו נכנסתי פנימה, המים שטפו את גופי ושיערי בחמימות. מקלחות תמיד מרגיעות אותי או גורמות לי להרגיש יותר טוב.

סיימתי להתקלח, התעטפתי במגבת רכה, בחנתי את גופי במראה, הצלקות שעל בטני מכוערות כמו תמיד, אבל הן לנצח ישארו פה ואין דבר שאוכל לעשות לגבי זה חוץ מללמוד לחיות איתן. זה הזוי שכל כך הרבה שנים יש לי אותן ואני עדיין מתעבת אותן כמו בפעם הראשונה, חוץ מהעובדה שעכשיו אני לא מרגישה אותן, הן נהגו להיות כואבות. התלבשתי במהירות, להסתכל עליהן זה עינוי.

סירקתי את שיערי והלכתי לחדרי, אני לא רוצה להפריע להם. שכבתי על המיטה וניסיתי לא להירדם כדי שאוכל לעזור לדניאל לעבור למיטה.
אחרי שעה שמעתי את הדלת נסגרת, אני חושבת שהם הלכו. יצאתי לסלון בשקט, ראיתי אותו יושב לבד על הספה.

"היי" אמרתי
"היי יפה, התגעגעתי אליך" הוא אמר בחיוך
"איך אתה מרגיש?" שאלתי
"אותו דבר. איך היה היום שלך?" הוא שאל
"היה בסדר" השבתי וישבתי לידו
"איך היה היום שלך?" שאלתי
"גם" הוא ענה בקצרה
"אני צריך להשתין" הוא אמר, צחקקתי כי הוא אמר את זה בכזאת פתאומיות.

אחרי שעזרתי לו להגיע לשירותים הלכנו לחדר
"אני הולכת לישון, תעיר אותי אם אתה רוצה ללכת לצחצח שיניים, לסלון, למטבח או משהו." אמרתי ונישקתי אותו "לילה טוב, אני אוהבת אותך" אמרתי
ושכבתי לישון, עצמתי את עיניי והרגשתי אותו מלטף את שיערי, כמו ביום שהלכנו לים, לפני שהיינו ביחד.