𝐬𝐭𝐚𝐲 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞

פרק 13

נ.מ אמה:

הגענו לחבר של דניאל לפני חצי שעה בערך וכבר ממש מביך.
למה חשבתי שזה הולך להיות שונה.
ברגע שנכנסו נלחצתי כשראיתי את האלכוהל על השולחן, זה מלחיץ אותי, זה מזכיר לי את אבא שלי ואת הבעיית שתייה שהייתה לו, אני מרגישה לחץ בחזה "תנשמי אמה" חזרתי על זה בראשי, דניאל הציע לי לשתות למרות שאמרתי לו שאני לא שותה.

הוא שותה את הכוס השנייה ואז נזכרתי שהוא אמור לנהוג ואמרתי לו
"זה לא נורא, זה רק שתי כוסות, תסמכי עליי" הוא אמר, היו לי פלאשבקים של ההתחלה כשאבא שלי אמר לי שזה תחת שליטתו ולסמוך עליו, הלחץ בחזה גבר.
"תשתה כמה שבא לך אבל לא כשאתה נוהג" אמרתי בניסיון לגרום לו להפסיק
"תרגעי, זה כלום אל תיהי סאחית" הוא אמר.

כאן הרגשתי שאני לא יכולה לעצור את עצמי, יצאתי מהבית, ידעתי שעומד להיות לי התקף ולא רציתי שהם יראו אותי ככה, הרגשתי כבדות ברגליים והתיישבתי על המדרכה ואז זה התחיל, רציתי לקחת את הכדורים אבל לא הייתי מסוגלת, שמתי את ידיי על הפנים במטרה להסתיר אותן, הלחץ בחזה עלה, רעדתי, היו לי צמרמורות בגוף ולא מהסוג הטוב, התנשמתי בכבדות וניסיתי לזרז את זה מה שעוד יותר החמיר את המצב. ואם זה לא הספיק שמעתי את דניאל קורא לי, לא רציתי שהוא יראה אותי ככה,

אחרי שכולם ראו אותי כבר הצלחתי איכשהו להגיע לכדורי הרגעה ששמתי בכיס ומזל שעשיתי את זה ולאט לאט נרגעתי כולם כבר נכנסו לבפנים ודניאל נשאר איתי. הרגשתי לא נעים שהוא מאשים את עצמו, זו אך ורק אשמתי שאני לא מצליחה לשלוט על עצמי.

הוא שאל אותי אם אני רוצה ללכת הביתה ואמרתי לו שכן אבל אני לא רוצה שקים תראה אותי ככה
הוא הלך להביא את הטלפון והמפתחות והוא חזר אחרי כמה דקות. נכנסו למכונית שלו, כלכך התביישתי בעצמי, אני חייבת ללמוד לשלוט בעצמי.

כל השבוע כמעט ולא ראיתי את קים, קרעתי את התחת בעבודה במשך שעות, לא היו לי הפסקות ומחר אני אפילו לא אהיה בבית. ואחרי כל זה היה חרא של ערב.

"הגענו" הוא אמר, הסתכלתי מהחלון לראות איפה אנחנו, הגענו לבניין ענק, לא שאלתי שאלות, פשוט הלכתי אחריו, אני סומכת עליו. למרות כל מה שקרה הוא עדיין היה שם בשבילי.

נכנסנו למעלית והוא לחץ על הכפתור של הקומה האחרונה.
"איפה אנחנו?" שאלתי
"בבית שלי" הוא ענה
הגענו לקומה האחרונה, הייתה שם רק דלת אחת נכנסנו לבית, המקום היה ענקי, במרפסת הייתה בריכה גדולה שזהרה בחושך, בתוך הבית היה סלון ענק עם ספות בצבע שחור וטלוויזיה בגודל ענקית, מהצד של הסלון היה מטבח, והיו מדרגות לקומה שנייה בבית.

"בואי" הוא אמר, הלכתי אחריו, הוא עלה לקומה השנייה ואני אחריו, הוא נכנס לחדר, כנראה החדר שלו, הייתה שם מיטה זוגית ענקית, מרפסת קטנה, חדר אמבטיה ושירותים ועוד חדר ארונות.

הוא נכנס לחדר ארונות והוציא משם בגדים
"קחי" הוא הביא לי אותם "את יכולה להיכנס למקלחת אם את רוצה" הוא אמר והצביע על הדלת של חדר האמבטיה.
"אין צורך, אני אשטוף פנים ואחזור הביתה" סירבתי לקבל את העזרה שלו, עכשיו הוא בטח מרחם עליי.
"את בטוחה?" הוא שאל
"כן" שיקרתי
"לפחות תתקלחי, אם לא בא לך את יכולה לחזור לבגדים הרגילים שלך" הוא אמר
"טוב" אמרתי
"יש מגבות במגירה הראשונה מתחת לכיור" הוא אמר והנהנתי בראשי.

נכנסתי למקלחת, פשטתי את בגדיי המלוכלכים, פיזרתי את שיערי, הפעלתי את המים, המים היו חמימים ושטפו את היום הזה ממני, לקחתי את השמפו, הוא מריח כמוהו, כך גם המרכך והסבון גוף.
יצאתי מהמקלחת ולקחתי מגבת, ניגבתי את גופי והסתכלתי במראה. אני נראית כמו יצור עם כל הצלקות המכוערות האלו, אני שונאת אותן כל כך, נתתי להן אגרופים כאילו שזה יעלים אותן.

לבשתי את הבגדים שהוא הביא לי כי שלי התלכלכו, הוא הביא לי טי שירט שהייתה עליי כמו שמלה בצבע כחול כהה, ומכנסי טרנינג עם גומי, למרות הגומי הם עדיין היו גדולים עליי אז נאלצתי להחזיק אותם.

יצאתי מהמקלחת, הוא ישב במרפסת בחדר, יצאתי אליו וישבתי לידו
"אני אחזיר לך אותם מחר" אמרתי והסתכלתי על הבגדים
"לא צריך, אני גם ככה לא לובש אותם, הם מתקופת התיכון" הוא אמר
"טוב" אמרתי, ישבנו שם בשקט במשך 10 דקות
"אני מצטערת על היום" אמרתי
"על מה את מצטערת?" הוא שאל
"על זה ששמתי אותך במצב לא נוח והיית צריך לראות אותי... כמו שהייתי" אמרתי
"אין לך על מה להצטער, את צדקת.
ושראיתי אותך כמו שהיית הראה לי עוד צד בך שלא הכרתי" הוא אמר
"תודה" אמרתי
"את באמת חייבת להפסיק להודות לי על כל דבר" הוא אמר וחייך.

אחרי חצי שעה בערך נכנסנו לתוך החדר עצמו ומבלי לשים לב נרדמתי, קמתי בבוקר בחדר שלי, במיטה שלי, לא הבנתי איך הגעתי לכאן, אז התקשרתי אליו.

דניאל: "בוקר טוב באמת, כבר חשבתי שלא תתעוררי"
אמה: "איך הגעתי לפה?"
דניאל: "אני לקחתי אותך הביתה"
אמה: "איך אני לא זוכרת את זה?"
דניאל: "כי ישנת"
אמה: "אה סליחה, אני חייבת ללכת"
דניאל: "ביי"
אמה: "ביי"

החלפתי בגדים והלכתי להעיר את קים כי אין לי כוח לשאלות שלה.

התארגנתי, ניקי שלחה לי הודעה אם אנחנו באות היום בערב, אמרתי לה שהיום בערב אני לא יכולה אבל קים תבוא. הסברתי לקים שאני לא אבוא בערב לניקי, היא התעצבנה עליי שהיא לא ראתה אותי כל השבוע ועכשיו גם מחר. הרגשתי אשמה, היא באמת צודקת.

"אנחנו צריכות ללכת לקנות לך חטיפים לטיול השנתי זה בעוד פחות משבוע" העברתי נושא
"אני הולכת עם היילי, פשוט תביאי לי כסף" היא אמרה בזלזול
"טוב" אמרתי, זה המעט שאני יכולה לעשות בשביל לפצות אותה על זה שלא הייתי כל השבוע.

כשסיימתי לעבוד בבית קפה הלכתי לבר, גל של עייפות תקף אותי, בקושי יכולתי לעמוד על הרגליים, לא הייתה לי ברירה אלא להמשיך לעבוד.