פקחתי את עיניי בקושי רב, הכל נורא מטושטש, כל הגוף שלי כואב, אני לא מבין מה קורה פה? איפה אני בכלל? לאחר כמה דקות התעשתתי על עצמי.
אני בבית חולים?! מה אני עושה פה?
ואז נזכרתי במכונית שהגיחה מהצד, זה מסביר מדוע רגלי הימנית וידי השמאלית בגבס.
אני לא יודע כמה זמן עבר אבל אחרי לא הרבה זמן אחת מאנשי הצוות של הבית חולים נכנסה לחדר
"אתה ער!" היא אמרה בהפתעה
"כן" השבתי בבלבול וקולי חלש, היא יצאה מהחדר וחזרה עם מים "תשתה" היא אמרה
"אני אלך להתקשר למשפחה שלך" היא אמרה והלכה
אחות אחרת נכנסה לחדר ובדקה אותי
"הבחורה ההיא עזבה לא מזמן, אולי אם היא הייתה נשארת עוד קצת הא הייתה מספיקה לראות אותך קם" היא אמרה והושיטה לי משככי כאבים וכוס מים
"מה זאת אומרת מספיקה לראות אותי קם?" שאלתי בבלבול, האחות נראתה מופתעת משאלתי
"אתה היית בקומה במשך שלושה שבועות" היא אמרה
עיניי נפערו, אני לא מאמין.
זמן קצר לאחר מכן המשפחה שלי הגיעה, טום ופול הגיעו אחריהם, הם סיפרו לי כמה הם היו בלחץ ומה קרה בזמן הזה, הם נשארו כמה שעות, כבר היה מאוחר והם עזבו את בית החולים.
ביום של התאונה הייתי בדרך לאמה, לספר לה על מה שאמנדה עשתה ומעולם לא הספקתי, אני חייב לדבר איתה. אני מניח שהיא יודעת על מה שקרה כנראה בגלל קים או משהו, אני תוהה אם היא באה לבקר אותי בכלל.
אחת האחיות נכנסה לחדר והביאה לי אוכל
"את יודעת אם יש עוד מבקרים?" שאלתי בסקרנות, מאחר ואין לי טלפון כרגע אני לא יכול לעשות כלום.
"לא כרגע אבל כנראה שיותר מאוחר" היא השיבה
"יותר מאוחר?" שאלתי, היא הנהנה בראשה
"כל לילה הבחורה הזאת באה ונשארת איתך כמה שעות, אחרי שעות הביקור" היא ענתה
"היא נמוכה עם שיער חום בהיר וגומות?" שאלתי בתקווה שהתשובה תהיה חיובית
"נמוכה עם שיער חום בהיר כן אבל לא יצא לי לראות גומות" היא אמרה בחיוך
"תודה" השבתי לה
אם אמה באה לבקר אותי כל יום זה אומר שהיא לא שונאת אותי, המצב פחות נורא משחשבתי.
אני הולך לראות אותה בקרוב.
חיוך נמרח על פניי מהמחשבה הזאת.
אני מתגעגע אליה כל כך, לפי החישוב שלי אנחנו לא ראינו אחד את השניה בערך חודש וחצי. אני לא ראיתי אותה, יותר נכון.
אני מקווה שהיא תחייך, כמה שאני מתגעגע לחיוך היפה שלה ולשתי הגומות החמודות שעל לחייה.
אני מתגעגע לקול שלה, למגע שלה, לריח שלה.
אני אוהב אותה יותר מכל דבר אחר בעולם הזה, הלוואי ויכולתי לחזור לעבר ולשנות של דברים אבל אני לא יכול, אני כן יכול ללמוד מהטעויות שעשיתי בעבר ולגדול מהן.
כל הסיטואציה הזו גרמה לי להבין שברגע אחד הכל יכול להשתנות, אם רק הייתי עוצר את המכונית שנייה לפני הכל היה שונה לגמרי. אני לא רוצה לפספס עוד רגע אחד מהחיים שלי.
שקעתי במחשבות לאורך זמן, רעש מהדלת קטע את חוט מחשבתי.
לובשת מכנס טרנינג אפור, טי שירט צמודה בצבע לבן, שיערה אסוף בקוקו גבוה והיא עונדת את העגילים שקניתי לה. נראית כמו מלאך, היא עומדת במפתן הדלת.
YOU ARE READING
𝐬𝐭𝐚𝐲 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞
Romanceאמה (22) וקים (13) אחיות, אחרי שגרו במיאמי כל חייהן, החליטו להתחיל חיים חדשים בניו יורק. שם הן מגלות דברים שלא חשבו שאי פעם יהיו להן כמו חברות ואהבה.
