נ.מ אמה:
היום שכלכך קיוויתי שלא יגיע הגיע, והוא היום.
אתמול בלילה דניאל ארז מזוודה ואני עזרתי לו.
עכשיו הוא אצל ההורים שלו, מבקר אותם ואת היילי בפעם האחרונה לפני הטיסה היום.
אני לא עבדתי במשך כמה ימים בגלל היד, אני שמחה שלפחות ניצלתי את הזמן שלי איתו וגם הספקתי להיפגש עם לקסי, לא ראינו אחת את השניה הרבה זמן ודי התגעגעתי אליה.
דניאל חזר הביתה, הטיסה שלו בעוד כמה שעות.
"ארזת הכל?" שאלתי בעצב, אני לא רוצה שהוא יעזוב.
"אני חושב שכן" הוא השיב, לא עניתי, שקעתי במחשבות, מה אני אעשה בלעדיו?!
"את בוכה?" הוא נעמד ושאל בדאגה, עמדתי גם אני
והנדתי בראשי, אמנם היו לי דמעות בעיניים אבל אני לא רוצה לבכות לידו, אני לא נותנת לעצמי לבכות ליד אנשים, הוא בין האנשים הבודדים שאי פעם בכיתי מולם.
הוא הניח את ידיו על פניי ולמרות שהדמעות לא ירדו הוא ניגב אותן "אנחנו נדבר כל יום, זה יהיה כאילו אף פעם לא עזבתי" הוא אמר ונשק לראשי
"אני יודעת אבל זה לא אותו דבר.." אמרתי בקול חנוק
"אני יודע בייבי, זה יעבור מהר ואחרי זה אני אהיה פה איתך עד שיימאס לך ממני" הוא השיב וליטף את שיערי "אף פעם לא יימאס לי ממך" עניתי והנחתי את ראשי על חזהו והוא עטף אותי בחיבוק מחמם.
זה יחסר לי כלכך.
הגיע הזמן לעזוב לשדה התעופה, הוא הביא את המזוודה וירדנו לקומה הראשונה של הבית,
"רגע" קים צעקה ורצה אלינו במהירות,
"רציתי להגיד ביי" היא אמרה ודניאל חייך
"ביי" הוא אמר והיא חיבקה אותו, זה ממש משמח אותי שהיא אוהבת אותו.
"ביי" היא אמרה
"תעדכני אותי לגבי זה זוכרת?" הוא אמר
והיא חייכה והנהנה בראשה.
המונית הגיעה ונכנסנו פנימה
"על מה דיברתם?" שאלתי בסקרנות
"שום דבר שצריך להדאיג אותך" הוא חייך בערמומיות
"טוב.." אמרתי בחשדנות אך חייכתי
במשך כל הנסיעה הוא החזיק את ידי.
כשהגענו לשדה התעופה משפחתו כבר חיכתה שם.
אלכס והיילי אמרו לי שלום, ניקי התעלמה ממני, לא יצא לי לראות אותה ובטח שלא לדבר אחרי מה שקרה בנינו. עמדתי בצד בזמן שהוא נפרד מהמשפחה שלו, לא רציתי להפריע להם.
"בואי" הוא אמר וחייך, הוא חיבק אותי חזק ואני אותו
"אני אוהבת אותך" אמרתי, הוא נישק אותי
"אני אוהב אותך" הוא חיבק אותי שוב, נפרד מכולם ועזב.
במקום לנסוע הביתה נסעתי למרפאה כי אמורים לבדוק לי את היד שוב היום.
הרופא בדק אותה ואמר שבעוד יומיים אוכל להוריד את התחבושת לגמרי ושאני יכולה לחזור לעבודה כבר היום.
הגעתי הביתה ונחתי קצת.
התחלתי לארוז את הדברים שלי, כמו שקבענו נחזור לגור בבית הקודם שלנו עד שדניאל יחזור.
חיכיתי שקים תחזור מבית הספר כדי שתתחיל לארוז את הדברים שלה.
הכנתי ארוחת צהריים לקים והתארגנתי לעבודה.
סימסתי לקים שכשהיא חוזרת שתתחיל לארוז את הדברים שלה ויצאתי.
ג'וש כבר היה שם, הוא עמד בקופה
"היי" אמרתי בעודי מתקדמת אליו
"היי" הוא אמר במעין הקלה
"איך את מרגישה?" הוא הסתכל על ידי שעדיין חבושה
"טוב, אני ממש מצטערת שהשארתי אותך לבד בימים האחרונים" התנצלתי
"את רצינית?! זה לגמרי באשמתי, אם לא הייתי הולך באותו יום זה לא היה קורה לך" הוא אמר
"זה לא באשמתך. דרך אגב איך היה בדייט עם חבר שלך?" שאלתי וחייכתי
"היה מושלם" הוא אמר בהתלהבות
"תבואי אליי מחר ואני אספר לך הכל, בינתיים נחזור לעבודה" הוא הוסיף והנהנתי בראשי.
למרות שאני עובדת אני לא יכולה להפסיק לחשוב על דניאל, אני מחכה שהוא יתקשר אבל הוא בטח עייף מהטיסה, אני אתקשר אליו מחר.
אני עבדתי בקופה בזמן שג'וש עזר ללקוחות,
הזמן עבר לאט, רק חיכיתי לחזור הביתה.
בסופו של דבר היום הסתיים וג'וש סגר את החנות.
הוא התעקש להסיע אותי הביתה, אמרתי לו את הכתובת והוא נסע
"אז מה את לובשת למסיבה מחר?" ג'וש שאל
"מסיבה?" שאלתי בבלבול
"אל תגידי לי ששכחת?! אני אמרתי לך על זה ביום שיצאתי עם חבר שלי" הוא הזכיר לי
"אה נכון" נזכרתי, אני לא במצב רוח למסיבות
"את אמרת שתבואי" הוא אמר
"כן נכון.." מלמלתי
"יופי! אז תתארגני ותבואי אליי" הוא אמר בהתלהבות
"האמת היא שאני לא ממש במצב רוח למסיבה" הודיתי
"באסה.. אז תבואי פעם הבאה" הוא אמר
"אני מבטיחה" אמרתי
הוא הוריד אותי בבית של דניאל, נפרדתי ממנו ועליתי למעלה.
"קים? את ערה?" שאלתי אחרי שעליתי לקומה העליונה של הבית.
"כן" היא ענתה מחדרה ונכנסתי פנימה
"איך היה בבית ספר?" שאלתי
"היה אחלה" היא ענתה בקצרה, לפי החדר שלה היא התחילה לארוז את הבגדים והתעייפה באמצע
"צריכה עזרה?" שאלתי והסתכלתי לכיוון הבגדים, היא הנהנה בראשה והתחלתי לקפל אותם.
"אמה" קים קראה בשמי
"מה?" שאלתי
"ניקי הזמינה אותי לארוחת ערב ביום שישי.." היא אמרה
"אז תלכי" עניתי וחייכתי אליה חיוך קטן שאומר שהכל בסדר
"אני מתכוונת לספר לה את האמת וששיקרתי לה לגבייך" קים הודיעה וגירדה בראשה
הנהנתי בראשי
"אני מצטערת" היא אמרה
"הכל בסדר, יש לך מזל שאני אוהבת אותך" אמרתי וחייכתי, היא חיבקה אותי.
סיימתי לעזור לה לקפל וחזרתי לחדר שלי ושל דניאל וסיימתי לארוז את הבגדים שלי. לקחתי 2 פוטרים ו2 חולצות שדניאל השאיר פה והכנסתי לתיק.
הטלפון צלצל זה היה דניאל, הוא התקשר בוידיאו
"היי" אמרתי בהתרגשות
"היי" הוא חייך
"מתי הגעת?" שאלתי
"הגעתי לבית מלון לפני שעה בערך" הוא השיב
"אני בקושי רואה אותך" הוא התלונן
"האיכות בטלפון שלי לא כזאת טובה" עניתי
"אני רואה" הוא אמר וציחקקתי
"אני כבר מתגעגע" הוא אמר וחייך בעצב
"גם אני.." נאנחתי
דיברנו כמעט כל הלילה, נרדמתי באמצע השיחה.
YOU ARE READING
𝐬𝐭𝐚𝐲 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞
Romanceאמה (22) וקים (13) אחיות, אחרי שגרו במיאמי כל חייהן, החליטו להתחיל חיים חדשים בניו יורק. שם הן מגלות דברים שלא חשבו שאי פעם יהיו להן כמו חברות ואהבה.
