פרק 46

270 16 0
                                    

נ.מ דניאל:

כבר עבר שבוע מאז שהגענו לכאן,
אני רוצה לסיים את התכנון ולהתחיל את הבנייה כמה שיותר מהר ולחזור הביתה לאמה.
אין לי זמן להתקשר אליה, אני בעיקר עובד, דיברנו לפחות 2 או 3 פעמים השבוע.
אני מתחיל לתהות אם עשיתי את ההחלטה הנכונה שטסתי לפה.
גם עם המשפחה שלי לא יצא לי לדבר הרבה, דיברנו אולי פעמיים.

אני לא מאמין שעבר רק שבוע, זה מרגיש כמו נצח, אנחנו מתקדמים עם העבודה בקצב יחסית מהיר כי כל הצוות כבר רוצה לחזור הביתה.

טום סימס לי שהוא חייב לדבר איתי ולספר לי משהו, אני אתקשר אליו יותר מאוחר.
המשכתי לעבוד עוד קצת וקיבלתי הודעה מקים:
"דיברתי עם אבא שלי היום וקבענו להיפגש בבית שלך ברביעי" היה כתובה בהודעה וההודעה מתחתיה אמרה "תודה", כתבתי לה שתעדכן אותי במה שקורה.

אני מרגיש אשם שנתתי לקים את המספר של אבא שלה ולא סיפרתי לאמה, במיוחד אחרי מה שקרה ביניהם. בגלל זה אני מרגיש צורך לוודא שהכל בסדר ולהשגיח על קים. גם מרחוק.

הלכתי להתקלח וכשסיימתי התקשרתי לטום.
"מה קורה אחי? איך אתה?" הוא ענה
"אני אחלה, מה רצית?" שאלתי
"רציתי לספר לך שאני הולך להציע ללקסי נישואין בשבוע הבא" הוא אמר סיפר
"מזל טוב" איחלתי וחייכתי, זה היה ברור שזה יקרה, הוא ולקסי כל כך מאוהבים אחד בשני.
"תודה אח שלי" הוא השיב
דיברנו עוד קצת.קבענו שכשאני חוזר, אני הוא ופול יוצאים לשתות.

התקשרתי לאמה בשיחת וידיאו
"היי" היא ענתה בחיוך, חייכתי למראה החיוך שלה
"את נראית מטושטשת, האיכות הזאת נוראית, אני בקושי רואה אותך" התלוננתי והיא גיחכה
"אני מתגעגעת אליך" היא אמרה והזיזה את שיערה למאחורי אוזנה
"גם אני" נאנחתי, "את נראית מדהים" אמרתי
"לפני דקה אמרת שאתה בקושי יכול לראות אותי" היא ציחקקה, "עדיין" השבתי
"אתה נראה עייף, אתה עובד יותר מדי" היא אמרה בדאגה
"את חמודה שאת דואגת לי" אמרתי והיא צחקה
"זה אפילו לא מצחיק" אמרתי בחיוך, יש לה את הצחוק הכי יפה ומתגלגל ששמעתי, היא צחקה אפילו יותר
"אני מתגעגע ללשמוע אותך צוחקת" אמרתי בעצב וגם הבעת פניה השתנתה לעצובה
"אני אוהבת אותך" היא אמרה ברצינות
"אני אוהב אותך יותר" השבתי

המשכנו לדבר ולפתע שמתי לב, היא לובשת את הפוטר האפור שלי לשינה "פיג'מה נחמדה" אמרתי,
היא הרימה את כתפה וחייכה לשניה "תודה" היא אמרה בגאווה, שמעתי פתיחת דלת ואמה הרימה את מבטה "אני נפגשת עם היילי ברביעי ואולי אני אשן אצלה" קים אמרה, אני יודע שהיא נפגשת עם אבא שלה "טוב" אמה אמרה והנהנה בראשה
"לילה טוב" קים אמרה
"לילה טוב, אוהבת אותך" אמה השיבה לה בחיוך וקים סגרה את הדלת.
אני מרגיש אפילו יותר אשם, לא מגיע לה שאני אשקר לה אבל אני לא יכול לספר לה את האמת
"אני חייב לסגור" אמרתי וניתקתי את השיחה

כל דקה שאני מדבר איתה אני מרגיש יותר אשם לגבי זה שאני משקר לה, אני אנסה לשכנע את קים מחר לספר לה את האמת.
הלכתי לישון.

בבוקר למחרת קמתי ונפגשתי עם שאר הצוות להמשיך את העבודה, בהפסקת הצהריים הקצרה שלחתי לקים הודעות בניסיון לשכנע אותה לספר לאמה את האמת, היא סירבה בטענה שאמה שונאת את אבא שלה יותר מכל דבר אחר ואם היא תגלה את האמת היא תכעס על שנינו.

אני כרגע מתחמק מלדבר איתה כי כל פעם שאנחנו מדברים זה גורם לי להרגיש אפילו יותר אשם, אני חייב לשכנע את קים איכשהו, חבל שהיא עקשנית כמו אחותה.

𝐬𝐭𝐚𝐲 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞Where stories live. Discover now