𝐬𝐭𝐚𝐲 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞

פרק 5

נ.מ אמה:

אתמול היה היום הראשון שלי בעבודה, הגעתי הביתה רק בשעה 1:00 וככה כנראה יהיה כל יום, אני עובדת בבר רק בימי ראשון עד חמישי, בבית קפה כל השבוע חוץ משבת אבל בשישי זה יום קצר, גם לקים בבית ספר. בערב אנחנו אמורות ללכת לארוחת ערב אצל ניקי ואלכס.

אני מסיימת לעבוד וחוזרת הביתה. אני מכינה בגדים לערב, כשמצאתי את השמלה המתאימה הנחתי אותה על השידה ליד המיטה שלי, נראה לי שאני אלך להשלים קצת שעות שינה עד שקים תגיע הביתה.

*בחלום*

אני בת 15 וקים בת 6

אני וקים נכנסות הביתה בשקט כדי לא להעיר את אבא, ששוכב שיכור על הספה, הסלון מלא בבקבוקי אלכוהול ריקים. היא בטעות טורקת את הדלת, והוא קם "רוצי לחדר ותנעלי את הדלת" אני אומרת לה וכך היא עושה.

"למה את עושה רעש זונה מטומטמת?!" הוא צועק עליי, אני הולכת אחורה בצעדים קטנים אבל לפני שאני שמה לב הוא מושיט את ידו הארוכה ומושך בשיערי כלפי מטה כך שפניי יפנו כלפי מעלה, הוא סוטר לי עם ידו הגדולה וזה כואב, זה היה כל כך חזק שנפלתי לרצפה, בשלב הזה הוא התחיל לבעוט בי.
"אבא די!" אמרתי צורחת ובוכה, מבטו הפך ליותר זועם, הוא לקח את החגורה והתחיל להצליף בי, "אני לא אבא שלך!" הוא צורח וממשיך עם ההצלפות.

אחרי שעה בערך הוא התעייף ויצא מהבית כנראה לקנות עוד אלכוהול וסמים.
נשארתי על הרצפה חבולה ונאנקת מכאבים בכל גופי.

*סוף חלום*

אני קמה בבהלה, מזיעה ורועדת, אני הולכת להתקלח.
החלומות/סיוטים/זכרונות האלו מהדהדים בראשי, הם כבר רודפים אותי במשך 9 שנים.
אני יוצאת מהמקלחת עטופה במגבת בלבד, "קים את בבית?" אני קוראת, אין תשובה כנראה שהיא עוד לא בבית, מה השעה בכלל? מצד אחד אני מרגישה הקלה שקים לא בבית, לא הייתי רוצה שהיא תראה אותי ככה, לא סיפרתי לה אל הסיוטים ואני גם לא אספר לה, אני צריכה להיות חזקה בשביל שתינו, מצד שני כבר די מאוחר והיא הייתה אמורה להיות בבית מזמן
"איפה הילדה הזאת לעזאזל?!"

הרמתי את הטלפון והתקשרתי אליה "הלו" היא ענתה
"איפה את?!" שאלתי בעצבים
"הלכתי לקניון עם כמה חברות"
"לא חשבת לשאול או לפחות להודיע לי?"
"את לא אמא שלי אני לא חייבת להגיד לך כלום" היא ענתה והופתעתי מהחוצפה שלה.
"אני אמנם לא אמא אבל אני אחראית עלייך ואם יקרה לך משהו אני בחיים לא אסלח לעצמי" אמרתי בניסיון להשאר רגוע ולא לצאת עליה
"טוב" היא סיננה בארסיות "למה תמיד את חייבת להרוס הכל?! אוף" וניתקה לי.

סימסתי לה שתגיע הביתה תוך שעה כי אנחנו צריכות ללכת לארוחת ערב, היא ראתה את ההודעה אבל לא ענתה.