נ.מ דניאל:
כשהגעתי הביתה שמעתי צעקות מבעד לדלת ואז טד יצא משם, הבנתי שאמה גילתה, נכנסתי במהירות והיא רעדה, נשמה בכבדות ודמעות היו בעיניה.
הודיתי במה שעשיתי והמבט על פניה שבר אותי, היא נראתה נבגדת ומאוכזבת ועזבה את הבית בסערת רגשות. היא צריכה מרחב וזמן להירגע. אני אתקשר אליה עוד מעט.
עברה חצי שעה מאז שהיא הלכה ובחוץ כבר החשיך.
זה השבוע הכי הזוי שהיה לי, אני רק חזרתי וכבר כל הדברים האלה קורים. אני עייף מדי בשביל זה.
הטלפון צלצל אך זאת לא הייתה אמה זו הייתה לקסי
"היי דניאל, אתה עם אמה? היא הייתה אמורה לבוא לפני שעה בערך אבל היא לא עונה לטלפון" אמרה
"אני לא חושב שהיא תבוא היום" אמרתי
"מה? למה?" היא שאלה
"אני לא יכול לדבר עכשיו" התחמקתי וניתקתי
ניסיתי להתקשר אליה אבל היא לא ענתה
לקחתי את המפתחות ונסעתי לבית הישן שלה
דפקתי על הדלת בחוזקה
"אמה תפתחי לי" אמרתי בקול
"אני יודע שאת שם" אמרתי
"בבקשה תפתחי לי" התחננתי
"לך מפה" נשמע קול חנוק מבעד לדלת
"לא, אני רוצה לראות אותך" השבתי
"אני לא רוצה לראות אותך" היא השיבה, זה כאב אבל בכנות, זה מגיע לי.
"נדבר מחר" אמרתי וחזרתי הביתה
לא נרדמתי, אני דואג לה, מה יהיה עכשיו? היא שונאת אותי? ולחשוב שתכננו ללכת לדייט הערב, היקום ממש צחק לנו בפרצוף.
קמתי בבוקר, היום אני לא מסיע את היילי וקים לבית ספר, אני אשאר כל היום בבית ואחכה שאמה תבוא, הרי כל הדברים שלה נמצאים פה.
היא דפקה על הדלת, כמו שחשבתי בסופו של דבר היא הגיעה, עיניה נפוחות ושיערה אסוף בקוקו מרושל והיא לבושה באותם בגדים מאתמול "את יודעת שאת לא צריכה לדפוק" אמרתי והיא לא השיבה, היא לא הרימה את עיניה מהרצפה אפילו.
"באת לדבר?" שאלתי
"האמת שבאתי לקחת את הדברים שלי" היא ענתה
"זו פרידה?" שאלתי
היא הנידה בראשה וחשתי הקלה
"אני חושבת שכל זה פשוט יותר מדי בשביל שנינו וכדאי שניקח הפסקה" היא אמרה
"לכמה זמן?" שאלתי
"אני לא יודעת" היא השיבה
זה כמעט כמו פרידה.
היא עלתה לחדר וארזה את הדברים שלה,
אחרי 10 דקות בערך היא חזרה למטה עם 2 תיקי גב
"זה בסדר אם אני אבוא מחר לקחת את שאר הדברים?" היא שאלה
"כן בטח" אמרתי
והיא יצאה מבלי להרים את מבטה.
בעטתי ברגל הספה, כדי להסיח את דעתי החלטתי לעבוד למרות שתיכננתי לא לעבוד השבוע, עבדתי מהבית עד הערב. לא יכולתי להפסיק לחשוב על זה.
הלכתי לבר. לצערי גם אמנדה הייתה שם.
הזמנתי את המשקה הראשון שלי להערב "הכל בסדר גבר? אתה נראה רע" הברמן שאל ואמר
"חרא של יום" עניתי בקצרה והושטתי לו את הכוס שימזוג עוד ועוד ועוד...
קמתי בבוקר מצלצול הפעמון של הדלת עם כאב ראש מטורף, אני לא זוכר כלום מאתמול. הצלצולים הפסיקו, התיישבתי במיטה ולא האמנתי למראה עיניי
"מטומטם" מילמלתי בעודי מסתכל על אמנדה שוכבת לידי, עירומה וכך גם אני.
הדלת של החדר נפתחה, זו הייתה אמה, בתזמון הכי גרוע שאפשר. יכולתי להגיד לפי המבט על פניה, היא הייתה בשוק ועצב מילא את עיניה.
היא יצאה במהירות וירדה למטה, לקחתי מגבת מהרצפה וכיסיתי את עצמי ורצתי אחריה למרות ההאנגאובר המטורף שיש לי
"חכי רגע" תפסתי את ידה בעדינות והיא משכה אותה אליה ויצאה מהבית במהירות, היא ירדה במדרגות במקום במעלית כך שלא יכולתי לעצור אותה.
יצאתי למרפסת לראות אותה הולכת, היא נכנסה למכונית, אני חושב שהיא הייתה עם ג'וש.
עליתי לחדר והערתי את אמנדה ואמרתי לה ללכת
"אתה רציני?!" היא התעצבנה
"פשוט לכי" אמרתי, אין לי כוח להתווכח איתה
לבשתי מכנסיים, מזגתי לעצמי כוס מים ולקחתי אספירין.
היא עזבה, אני מאוכזב מעצמי, אני רק חושב על אמה, היא בטח שונאת אותי עכשיו, כל השיט שהעברתי אותה והיא תמיד סלחה לי, אני לא חושב שזה המקרה הפעם.
YOU ARE READING
𝐬𝐭𝐚𝐲 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞
Romanceאמה (22) וקים (13) אחיות, אחרי שגרו במיאמי כל חייהן, החליטו להתחיל חיים חדשים בניו יורק. שם הן מגלות דברים שלא חשבו שאי פעם יהיו להן כמו חברות ואהבה.
