נ.מ דניאל:
אמה התקשרה אליי בוכה אתמול בלילה,
אני לא יכול לתאר מה שהרגשתי כששמעתי את הקול שלה כל כך שבור דרך הטלפון.
וכשראיתי אותה נשבר לי הלב.
איך בן אדם כל כך טוב מקבל כל כך הרבה חרא בחיים.
אמא שלי התקשרה
"הלו" עניתי
"דניאל מותק" היא אמרה
"מה?" עניתי באדישות
"אתה יודע שחברה שלך התקשרה אליי אתמול באחת עשרה בלילה?! איזה מין נימוס זה?!" היא התלוננה
"לא הייתה לה ברירה" אמרתי
"תסביר." היא דרשה
סיפרתי לה על כל מה שקרה אתמול בלילה.
היא ביקשה שאני אבוא אליה היום ולהגיד גם לאמה וקים כי היא רוצה לראות את קים כי היא דואגת לה.
התקשרתי לאמה, היא לא הלכה היום לעבודה בגלל כל מה שקרה אתמול, אמרתי לה שיבואו לבית של ההורים שלי בחמש. והיא אמרה שבסדר.
כשסיימתי לעבוד נסעתי לבית של ההורים שלי, אמה וקים עוד לא היו שם, הן הגיעו עשר דקות אחריי.
כשהן הגיעו אמא שלי והיילי רצו לקים וחיבקו אותה, הן דאגו לה. אפילו אבא שלי בא לחבק אותה.
אמה עמדה לידה, כולם כל כך דאגו לקים שהם לגמרי התעלמו ממנה, חוץ ממני שבאתי אליה וחיבקתי אותה, היא חייכה אליי חיוך עדין.
היו לה שקיות מתחת, היא נראית כאילו היא לא ישנה כל הלילה והיא הייתה טיפה חיוורת.
"את מרגישה טוב?" שאלתי בדאגה
היא הנהנה בראשה ולא הורידה את החיוך מפניה.
אמא שלי רצתה לדבר איתי במטבח.
"מותק שלי בבקשה תקשיב לי עד הסוף.." היא אמרה
"מה?" הסתקרנתי
"היא לא טובה בשבילך.. אתה לא רואה את זה אבל היא לגמרי מנצלת אותך."
"איך בדיוק היא מנצלת אותי?! אל תדברי עליה ככה את בכלל לא מכירה אותה" קטעתי אותה
"תקשיב לי עד הסוף!" היא הרימה את קולה
"גם אני לא ראיתי את זה בהתחלה, היא נראית ילדה טובה ותמימה וחמודה אבל היא לא. אתה יודע בכלל מאיפה היא באה?" היא אמרה
"אני יודע טוב מאוד מאיפה היא באה ואם לי זה לא מפריע אז בטח שלך זה לא צריך להפריע!" התעצבנתי.
"אם אין לך משהו טוב להגיד אז אל תגידי בכלל" הוספתי והיא יצאה מהמטבח ואני נשארתי שם.
אחרי כמה דקות אמה יצאה מהשירותים הסמוכים למטבח. היא התקרבה אליי וחיבקה אותי
"אני אוהבת אותך" היא אמרה וחיבקה אותי
חיבקתי אותה חזק
"את שמעת?" שאלתי והיא הנהנה בראשה
"אני הולכת הביתה, רוצה לבוא?"
הנהנתי בראשי והלכנו.
כשהגענו היא החליפה לפיג'מה והתקפלה במיטתה
"את בטוחה שאת מרגישה טוב?" שאלתי
"כן.. זה רק כאב בטן זה בטח יעבור מחר" היא אמרה
"לקחת כדור או משהו?" שאלתי
"כן. זה לא עזר" היא ענתה והתקפלה אפילו יותר
"את אכלת? אני אכין יכול להכין לך משהו" הצעתי
"לא אבל אני גם ככה לא רוצה.. תודה"
חייכתי אליה, הלכתי למטבח ומזגתי לה כוס מים
"לא תודה" היא אמרה והחזיקה את ידי בעדינות עד שהיא נרדמה.
נשארתי לידה בערך שעתיים עד שהיא קמה.
היא שיפשפה את עיניה וקמה מהמיטה לשירותים, היא איבדה שיווי משקל לרגע וכמעט נפלה. היא נראתה לא טוב, לא בקטע של יופי, היא תמיד יפייפיה אבל היא נראתה חיוורת ועייפה.
כואב לי לראות אותה סובלת ואני לא יכול לעשות שום דבר לגבי זה.
"קים פה?" היא שאלה כשחזרה
"עוד לא" עניתי
"אפשר להתקשר אליה מאצלך? היא עוד לא הורידה לי את החסימה"
"בטח" אמרתי והושטתי לה את הטלפון
"תודה" היא מילמלה
היא דיברה איתה במשך 2 דקות בערך.
"היא תבוא בתשע" אמה הודיעה
"דרך אגב יש לך שיחה שלא נענתה מאמנדה" היא אמרה ועלתה בחזרה למיטה.
"אני לא מדבר איתה. היא פשוט לא מפסיקה להתקשר אליי" הסברתי
"אתה לא חייב להסביר לי" היא אמרה
"אני יודע אבל אני לא רוצה שיהיו אי הבנות" אמרתי
"אני סומכת עליך. וחוץ מזה אם היה לך משהו להסתיר לא היית מביא לי את הטלפון" היא אמרה.
יש נקודה במה שהיא אומרת.
"אני אוהב אותך'" אמרתי וחיבקתי אותה
היא התקפלה אפילו יותר
"את רוצה ללכת לרופא?" שאלתי בדאגה
"לא זה יעבור מחר" היא אמרה
"את בטוחה?" שאלתי ולטפתי את שיערה
"כן!" היא התעקשה
"מה שתרצי" אמרתי ונשקתי לראשה.
נשמעה דפיקה על הדלת
"זאת קים היא לא לקחה מפתח" אמה אמרה וקמה מהמיטה. היא החזיקה את בטנה התחתונה בידיה והלכה לדלת, היא פתחה את הדלת, קים נכנסה והלכה לחדרה.
הלכנו לחדרה ובשניה שנכנסנו היא רצה במהירות לשירותים ונעלה את הדלת מאחוריה, רצתי אחריה, נשמעו מבפנים קולות הקאה.
"אמה תפתחי לי" אמרתי
"לא" היא השיבה במאמץ.
הלכתי למטבח ומזגתי לה כוס מים
"הבאתי לך מים, אני משאיר אותם ליד הדלת" אמרתי.
היא לא אמרה כלום ואחרי כמה דקות היא הורידה את המים בשירותים והמים של המקלחת הופעלו.
הלכתי לחדר שלה וחיכיתי שהיא תבוא.
החלטתי שאני לוקח אותה לרופא.
אחרי כמה דקות היא נכנסה לחדר עטופה במגבת
"תתארגני.. אני לוקח אותך לרופא" אמרתי
להפתעתי היא הנהנה בראשה ולא התעקשה להישאר בבית.
היא התארגנה במהירות, הודיעה לקים והלכנו.
חיכינו לתור של אמה להיכנס לרופא במשך רבע שעה, כשהגיע תורה היא נכנסה ויצאה אחרי 5 דקות.
"נו?" שאלתי
"הוא הביא לי הפניה לבית חולים" היא אמרה בבאסה
חיבקתי אותה ונסענו לבית חולים.
כשהגענו האחות בדקה אותה
"זאת הרעלת מזון" היא אמרה כשסיימה לבדוק
"חכי כאן" היא אמרה והלכה, היא חזרה עם שקית שבתוכה חלוק של בית חולים.
"את תישארי הלילה להשגחה" היא הודיעה, הביאה לאמה את השקית ויצאה.
YOU ARE READING
𝐬𝐭𝐚𝐲 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞
Romanceאמה (22) וקים (13) אחיות, אחרי שגרו במיאמי כל חייהן, החליטו להתחיל חיים חדשים בניו יורק. שם הן מגלות דברים שלא חשבו שאי פעם יהיו להן כמו חברות ואהבה.
