נ.מ דניאל:
קמתי בבוקר התארגני והלכתי לאסוף את היילי ועכשיו גם את קים, עמדתי עם המכונית בין שני הבתים וצפצפתי, הן נכנסו למכונית
"בוקר טוב" אמרתי להן
"בוקר טוב" הן השיבו ביחד
הסעתי אותן לבית ספר ואחרי זה נסעתי לעבודה, סיימתי לעצב את הבניין של המסעדה, רוב העובדים כרגע מעצבים את הקניון, עכשיו זה החלק הקל כי הצדדים אמורים להראות אותו הדבר, אחרי זה את המאחורה, ואז את הבפנים שזה החלק הקשה יותר.
הגעתי לעבודה, נכנסתי למשרד שלי ועבדתי על בית שמישהי ביקשה שנכין לה את המבנה, היא אמורה לבוא מאוחר יותר ולדבר על החומרים שמהם הבית יבנה.
לקחתי הפסקה קטנה וסימסתי לאמא שלי שתשלח לי את המספר של אמה, המשכתי לעבוד והיא שלחה לי את המספר. כתבתי לה "היי, זה דניאל, רציתי לשאול אם יש לך תשובות לגבי יום חמישי?" שלחתי וחזרתי לעבודה.
אחרי חצי שעה היא ענתה "היי, דיברתי עם הבוס שלי ואני יכולה לבוא"
שלחתי לה: "אני אאסוף אותך ב20:00"
"סבבה" היא כתבה
שמחתי שהיא באה, כיף לי להיות איתה, אני מרגיש שהיא נפתחת אליי. האופי שלה שונה לגמרי משל אמנדה, היא ביישנית, היא אחראית, היא לא אוהבת שעוזרים לה והיא הרבה יותר יפה מאמנדה.
הודעתי לטום שהיא באה איתי אז שחברה שלו לא תדאג.
השבוע עבר מהר ויום חמישי כבר הגיע, יצאתי מהעבודה יותר מוקדם והלכתי הביתה, התקלחתי והתארגנתי, שמתי בושם ובשעה שבע וחצי יצאתי לאסוף את אמה, התקשרתי להודיע לה שאני בחוץ, היא אמרה שהיא כבר יוצאת.
היא יצאה מהבית נעלה את הדלת והתקדמה, היא לבשה ג'ינס ארוך בצבע שחור וחולצה בצבע ירוק זית ועשתה קוקו גבוה בשיער, היא נעלה נעלי סניקרס לבנות, היא נכנסה למכונית וחייכה אליי
"מה קורה?" היא אמרה
"הכל בסדר" עניתי בקצרה "איך את?" שאלתי
"בסדר, סליחה שהתעכבתי, לא מצאתי מה ללבוש" היא אמרה
"הכל בסדר, את נראית מעולה" אמרתי לה
"תודה אבל אני נראית זוועה, לא הספקתי להתאפר" היא השיבה, אני חושב שהיא עיוורת
"ממש לא, את נראית מדהים!" הרמתי קצת את קולי
"תודה" היא אמרה בקול שקט
"את לא צריכה להודות לי, רק ציינתי עובדה" אמרתי
הגענו לבית של טום, פול כבר היה שם, ראיתי את המכונית שלו, יצאנו מהמכונית ודפקתי בדלת, הוא פתח ולידו הייתה בחורה עם שחומה, עם שיער חום מתולתל ועיניים ירוקות
"לקסי תכירי, זה דניאל" טום אמר
"נעים להכיר" אמרתי ולחצתי לה את היד, אמה פשוט עמדה שם והסתכלה לרצפה, הרגשתי לא נעים אז הצגתי אותה
"זאת אמה" היא הרימה את מבטה וחייכה חצי חיוך ביישני
"היי" היא אמרה בשקט
לקסי השיבה לה "היי"בחזרה
"תיכנסו" אמר טום
נכנסו ועל הספה ישב פול שקם אליי, השולחן היה מלא בבירות, וויסקי, וודקה וכמה חטיפים בצלחות
ישבנו על הספה ופול אמר "יו זאת המלצרית" לאמה, היא הסתכלה עליו במבוכה, ולא אמרה כלום
"יש לה שם, קוראים לה אמה" אמרתי לו,
"אה" הוא אמר בשקט , ישבתי בין אמה לפול והיא ישבה בקצה. היא נראתה לחוצה.
"את רוצה לשתות משהו?" שאלתי אותה בזמן שמזגתי לעצמי וויסקי
"אני לא שותה" היא לחשה לי, בתור אחת שעובדת בבר חשבתי שהיא שותה
"אבל את עובדת בבר" אמרתי
"רק בשביל הכסף" היא ענתה
"טוב" אמרתי ושתיתי
"איך הכרתם?" לקסי שאלה
"הכרנו בקולג' בשנה הראשונה" פול ענה
"יפה" היא אמרה
מזגתי לי עוד כוס "את בטוחה שאת לא רוצה?" שאלתי את אמה
"אתה אמור לנהוג" היא אמרה בזמן שכל השאר דיברו
"זה לא נורא, זה רק שתי כוסות, תסמכי עליי" הרגעתי אותה, היא הסתכלה עליי מזועזעת ואמרה "תשתה כמה שבא לך אבל לא כשאתה נוהג"
"תרגעי, זה כלום אל תיהי סאחית" שיט למה אמרתי את זה, לפני שהספקתי להגיד משהו היא הסתכלה עליי בהלם, קמה והלכה ודמעות בעיניה. "שיט" אמרתי והחזקתי את ראשי בין ידיי.
"מה קרה?" טום שאל, התעלמתי ממנו והלכתי בעקבותיה, ראיתי אותה יושבת על המדרכה, ידיה מכסות את פניה והיא נושמת בכבדות ורועדת
"אמה" קראתי לה "לא התכוונתי אני מצטער"
ישבתי לידה והיא רעדה בטירוף, הורדתי בעדינות את ידיה מהפנים שלה, הן היו מכוסות בדמעות
"אני ממש מצטער" אמרתי והיא המשיכה להתנשם בכבדות. ניסיתי להרגיע אותה במשך כמה דקות ארוכות. כלום לא עבד.
לקסי יצאה לראות מה קורה ולמה עוד לא חזרנו, היא רצה לכיוון שלנו, "מה קרה לה?!" היא שאלה
"אני לא יודע" אמרתי בפאניקה "תביאי לה מים" אמרתי ללקסי והיא הביאה כוס מים ואיתה חזרו פול וטום שהסתקרנו, אמה המשיכה להתנשם בכבדות ולרעוד אבל הפסיקה לבכות, בחיים לא ראיתי אף אחד ככה. וזה מפחיד ומלחיץ, אני לא יודע מה לעשות.
"יש לה התקף חרדה" פול אמר
"מה עושים במצב כזה?" טום שאל
"לא יודע ראיתי את זה בסרט" פול ענה לו
אמה הכניסה את ידה לכיס שלה בג'ינס והוציאה חבילת כדורים חצי ריקה, כמו אלה שהיו לה במגירה, היא לקחה אחד, הכניסה לפה , הרימה את הכוס, חלק מהמים נשפך עליה כי היא עדיין רעדה, עזרתי לה עם הכוס, היא שתתה ולאט לאט הרעידות הפסיקו והנשימה שלה התייצבה.
"את בסדר?" שאלתי אותה בעדינות, כולם כבר חזרו לבפנים, היא הנהנה בראשה ולא העזה להסתכל עליי, הרגשתי רע שבגללי כל זה קרה לה.
"אני מצטער" אמרתי והחזקתי את ידה
"זה לא באשמתך" היא לחשה בקול חנוק
"עדיין" אמרתי וחשתי אשמה "את רוצה שאני אקח אותך הביתה?" שאלתי "אני מבטיח שאני פיקח"
"כן אבל עוד לא" היא לחשה
"מה זאת אומרת?" שאלתי
"אני לא רוצה שקים תראה אותי ככה" היא אמרה
"את רוצה ללכת?" שאלתי ברוך, היא הנהנה בראשה
"חכי רגע אני אלך להביא את הטלפון והמפתחות"
היא הנהנה בראשה שוב.
נכנסתי להביא את הדברים שלי
"הכל בסדר?" טום שאל
"עכשיו כן" עניתי
"אתה יודע למה זה קרה לה?" פול שאל
"אין לי מושג, היא לא נפתחת לאף אחד" עניתי בכנות
"היא הולכת לפסיכולוג?" לקסי שאלה
"לא יודע, לא נראה לי" עניתי
"היא צריכה" לקסי אמרה
"טוב ביי" אמרתי ויצאתי אליה אחרי שלקחת את המפתחות והטלפון.
YOU ARE READING
𝐬𝐭𝐚𝐲 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞
Romanceאמה (22) וקים (13) אחיות, אחרי שגרו במיאמי כל חייהן, החליטו להתחיל חיים חדשים בניו יורק. שם הן מגלות דברים שלא חשבו שאי פעם יהיו להן כמו חברות ואהבה.
