נ.מ דניאל:
סיימתי לעבוד רק ב20:30, אני כבר לא אספיק לנסוע הביתה ולהחליף בגדים, אני אצטרך להשאר עם החליפה שלבשתי בעבודה.
כמו שקבענו פול, טום ואני הגענו בשעה תשע. נכנסנו לבר והזמנו 3 כוסות של וויסקי, עמדנו וחיכינו שהשולחן הקבוע שלנו יתפנה, אחרי 3 דקות בערך אני מרגיש משהו נשפך עליי ושומע זכוכיות מתנפצות, אני מסתובב ורואה את המלצרית יושבת על הרצפה "מה את מטומטמת?!" צעקתי מבלי לחשוב
"אני ממש מצטערת. בבקשה אל תספר לבוס שלי, זה היום הראשון שלי פה" היא אמרה בזמן שהיא מתקשה לקום מהרצפה, "אני מתחננת" היא הוסיפה, היא הצליחה לקום מהרצפה, היא נעמדה מולי, היא ממש נמוכה, המבט בעיניה מתחנן.
"טוב" אני אומר "תיזהרי בפעם הבאה" אני דורש
"תודה" היא ממלמלת והולכת להמשיך בעבודתה.
השולחן סוף סוף התפנה וישבנו "נהרס לי הג'קט עכשיו בגלל שהמלצרית הזאת לא יכולה לעשות את העבודה שלה" הנחתי את הג'קט במושב לידי
"אחי תירגע כולה ג'קט" אמר טום ופול הנהן בראשו, מסכים איתו.
אחרי כמה דקות היא חזרה וניקתה את הזכוכיות והרצפה, היא לא יצרה קשר עין, הרגשתי קצת רע שצעקתי עליה ככה. היא סיימה לנקות והלכה שוב, אחרי כמה דקות היא חזרה שוב עם מגש שעליו המשקאות שהזמנו, היא הניחה על השולחן "אתם לא צריכים לשלם" היא אמרה והלכה לפני שמישהו מאיתנו הספיק להשיב. אחרי שעה בערך חזרתי הביתה.
היה כיף, חוץ מהחלק שבו נשפך עליי וויסקי.
אמנדה אמורה לחזור עוד 3 ימים, אני אפתיע אותה עם מתנה, אני צריך ללכת מחר לארוחת ערב אצל ההורים שלי הם הזמינו את השכנות מהבית ליד.
כמעט בכל יום שישי אני עובד מהבית ומסיים מוקדם בערך ב13:00 או לפני. כבר תיכננתי לעצמי את כל היום מחר, אני אלך לישון עכשיו.
אני קם בבוקר ונכנס להתקלח, אני לובש בגדים נוחים מכין קפה במכונה, יושב מול המחשב ומתחיל לעבוד, כמעט סיימנו את החלק הקדמי של הקניון, נשאר רק החלק העליון. אני מסיים לעבוד ולובש ג'ינס שחור וטי שירט לבנה, אני לוקח טלפון, ארנק, מפתחות ושקית שבתוכה הג'קט של החליפה שאני אקח למכבסה.
אני מניע את המכונית ונוסע עד למכבסה, אני שם את הג'קט, משלם והאיש בקבלה אמר לי לחזור בעוד שעה לאסוף אותו. אחרי זה אני נוסע לעיר, אני מחנה את האוטו ויוצא, אני נכנס לחנות תכשיטים ומחפש משהו לקנות לאמנדה, אני רואה צמיד מוזהב שעליו 3 יהלומים קטנים אני משלם עליו והמוכרת שמה אותו בקופסה קטנה ואת הקופסה בשקית לבנה קטנה עם הלוגו של החנות. אני חוזר למכבסה, אוסף את הג'קט וחוזר הביתה. אני מדבר קצת עם אמנדה שחוזרת עוד יומיים ומעביר את הזמן.
אני מתחיל להתארגן לארוחת ערב ומתלבש חגיגי, אני יוצא מוקדם כי אני רוצה להגיע לפני הזמן ולעזור להורים שלי ולהיילי ולהיות איתם קצת לפני שהאורחות יגיעו, אני נכנס הביתה והיילי וההורים שלי מחבקים אותי. עזרתי לאמא שלי לארגן את השולחן, והכל היה מוכן אחרי שעה בערך, ישבנו כולנו בשולחן וחיכינו להם, בינתיים הייתי בטלפון.
אחרי לא הרבה זמן נשמעו נקישות בדלת, אבא שלי הלך לפתוח והן נכנסו, הרמתי את עיניי מהטלפון בשוק ממי שעומדת מולי.
זו המלצרית ששפכה עליי את הוויסקי אתמול, היא מסתכלת עליי בחזרה ונראה שהיא לא פחות מופתעת ממני.
עכשיו רואים אותה יותר בבירור והיא יפייפיה, העיניים שלה גדולות וחומות, השיער שלה חום בהיר הוא מגיע עד לאמצע גבה, היא לובשת שמלה שחורה ונעלי עקב אבל למרות העקבים רואים שהיא נמוכה.
לידה עומדת אחותה הקטנה הן לא דומות אבל יש טיפה דמיון בצורת פנים, לאחותה יש שיער חום כהה, עיניים ירוקות והיא יותר גבוהה ממנה, היא לובשת אוברול לבן ונעלי סניקרס לבנות.
"תכירו אלו אמה וקים פרקר, השכנות שלנו" אמא שלי מציגה אותן, היילי קמה מהשולחן ומחבקת את קים "אנחנו יושבות ביחד בכיתה" היא אמרה. ישבנו בשולחן ואמא שלי הציגה גם אותנו "אלו דניאל וקים הילדים שלנו" אמה חייכה חיוך מהוסס.
"תשבו" אבא שלי הזמין אותן הן ישבו אחת ליד השנייה, היילי הייתה מול קים ויצא שאמה הייתה מולי, ההורים שלי ישבו בשני קצוות השולחן.
אמא שלי הביאה את האוכל ותוך כדי דיברה ושאלה אותן שאלות "איך היה בבית ספר קים?"
"היה בסדר, כולם שם ממש נחמדים" קים ענתה לה
היא המשיכה עם השאלות "אמה, איך היה היום הראשון בעבודה?" היא פנתה לאמה
"בסדר חוץ מתאונה קטנה" היא אמרה, הסתכלה עליי וחייכה כאילו התאפקה לא לצחוק, החיוך שלה חשף 2 גומות על לחייה, החיוך שלה יפה, היא צריכה לחייך יותר. חייכתי אליה בחזרה
"נראה לי שלפי החיוך זה נגמר בטוב" אמרה אמי
"אפשר להגיד" אמה ענתה לה ולא הורידה את מבטה ממני.
המשכנו לאכול ואז אבא שלי שאל "אם אפשר לשאול, למה רק שתיכן כאן, איפה שאר המשפחה שלכן?" החיוכים ירדו במהירות, עיניה הפכו עצובות ונהיה שקט מביך, לא קשה להבחין שהן הרגישו לא בנוח בכלל, "אממ" היא ענתה בחוסר רצון והסתכלה לרצפה
"אה! נזכרתי שרציתי לספר לכם שכמעט סיימנו לתכנן את החלק הקדמי של הקניון" העברתי נושא במהירות, היא הרימה את מבטה ואמרה "תודה" בקול שלא נשמע אבל קראתי את שפתיה.
אחרי שסיימנו לאכול עברנו לשבת בסלון ולצפות בסרט, היילי וקים עלו לחדר שלה.
ישבתי על הספה ליד אמה, "אפשר לדבר איתך רגע בפרטיות?" לחשתי לה, היא הנהנה בראשה והלכנו למרפסת.
____________________________________________
ממש אהבתי את הפרק הזה
מה אתם חושבים על הסיפור עד עכשיו?
YOU ARE READING
𝐬𝐭𝐚𝐲 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞
Romanceאמה (22) וקים (13) אחיות, אחרי שגרו במיאמי כל חייהן, החליטו להתחיל חיים חדשים בניו יורק. שם הן מגלות דברים שלא חשבו שאי פעם יהיו להן כמו חברות ואהבה.
