𝐬𝐭𝐚𝐲 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞

פרק 6

נ.מ דניאל:

כבר עברו יומיים מאז הארוחת ערב אצל ההורים שלי והיום אמנדה חוזרת.
אני אוסף אותה משדה התעופה, היא מנשקת אותי ומחבקת אותי חזק, כשהגענו  הביתה הבאתי לה את הצמיד, היא פתחה את השקית והוציאה את הקופסה "איזה חמוד אתה, קנית לי מתנה!" היא אמרה בהתלהבות וחיוך גדול על פניה, היא פתחה את הקופסה והחיוך שעל פניה הפך למבט של היגעלות "נו, מה את חושבת?" שאלתי, מצפה כבר לתשובה שתבאס אותי. וכמו שחשבתי זה הגיע "זה נראה כזה די זול" היא אמרה, "זה לא" השבתי "אבל זה נראה וזה גם לא כזה יפה" היא הוסיפה ועיוותה את פרצופה.
"מה שתגידי, אני הולך לישון" אמרתי, "אתה כאילו נעלב" היא אמרה וגילגלה עיניים, נשארתי רגוע "לילה טוב" אמרתי, נשקתי למצחה ועליתי למיטה.

השבוע עבר די מהר, הלכנו לבר בערך פעמיים השבוע כי סיימנו לתכנן את החלק הקדמי, אמה ואני הפכנו לחברים טובים, היא ממש נחמדה וקצת ביישנית לא כמו שחשבתי שהיא בהתחלה, ההורים שלי הזמינו אותה ואת אחותה קים לארוחת ערב שוב ביום שישי, אמא שלי ממש אוהבת אותן.

יום שישי הגיע ואני ואמנדה הלכנו להורים שלי לארוחת ערב. הם לא ממש אוהבים אותה אבל הם מקבלים את הזוגיות שלנו. שנכנסו הם אמרו לה שלום והיו נחמדים, קצת אחרי זה קים ואמה הגיעו, הן הכירו  את אמנדה. התחלנו לאכול ואמנדה לחשה לי באוזן "אני צריכה ללכת מוקדם, יש לי משהו חשוב לעשות" "טוב" עניתי בחשדנות "לאן את הולכת?" שאלתי "סתם לחברה" היא השיבה לשאלתי "אז זה לא כל כך חשוב" אמרתי "פשוט תשחרר כבר" היא התלוננה, "טוב טוב תרגעי" אמרתי והמשכתי לאכול. עברה חצי שעה שבה כמעט ולא דיברנו, דיברתי קצת עם אמה על התכנון של הקניון, קל לדבר איתה, למרות שהיא לא מבינה כלום היא מתעניינת, לא כמו אמנדה שלא מקשיבה לי אף פעם.

אמנדה קמה מהשולחן ויצאה "ביי" היא אמרה במרירות לכולם ועשתה פרצוף נגעל. היא הזמינה מונית בערך דקה אחריה יצאתי, ונסעתי אחרי המונית המונית עצרה בבית פרטי גדול שמעולם לא ראיתי, עצרתי את האוטו מאחורה כדי שאמנדה לא תראה אותי. "מה אני עושה אני אמור לסמוך עליה לא לעקוב אחריה?!" חשבתי והתחלתי להתחרט שנסעתי לפה אמנדה צלצלה בפעמון ובאתי להתניע את האוטו ולנסוע.

ואז פתח את השער בחור עם שיער ג'ינג'י מקורזל, לא לובש חולצה, הוא חיבק את אמנדה והיא חיבקה אותו בחזרה. ואז היא מנשקת אותו נשיקה צרפתית וארוכה הם נכנסים פנימה מחובקים.

אני יושב במכונית לא מאמין למה שבדיוק ראיתי, איך סמכתי עליה בכלל, איך היא מעזה לעשות לי דבר כזה אחרי כל מה שאני עושה בשבילה. כלבה כפוית טובה! אני אראה לה מה זה!

אני נוסע הביתה במהירות, נכנס להתקלח, מנסה להירגע. אני מעביר את הזמן בלהוציא את הדברים של אמנדה מהחדר, אני שם הכל על הרצפה בסלון.
השעה כבר 1:00 אני שומע טריקת דלת "מה זה?!" נשמעת צווחה מהסלון. אני מבין שאמנדה חזרה הביתה ואני עושה את כל המאמצים להישאר רגוע ולא להתפרץ עליה.

אני הולך לסלון והיא מסתכלת עליי בשוק מוחלט "את לוקחת את הדברים שלך ועפה לי מהבית" אמרתי "דניאל מה זה אמור להיות?" היא אמרה בשקט "ראיתי אותך היום אצל ה"חברה" שלך" אני אומר ושם לב שהטונים שלי עולים מבלי להתכוון ואני צריך להישאר בשליטה. "את הולכת לקחת את הדברים שלך ולעוף מפה עוד היום, אני הולך לשעה וכשאני חוזרת לא את ולא הדברים שלך פה" אמרתי במין קול שקט ורעיל שכזה. יצאתי מהבית, טרקתי את הדלת והלכתי לבר לנקות את הראש.

אני מזמין, כשההזמנה מגיעה אני שותה ומזמין עוד ועוד, אני יוצא משליטה, אחרי שעה בערך אני מתקשר להזמין מונית "דניאל, הכל בסדר? למה אתה מתקשר בשעה כזו?!" הנהג מונית עונה לי "רציתי להזמין מונית לבר שבמרכז העיר שתיקח אותי הביתה" אמרתי לו או לה אני לא בטוח.. "אני באה עכשיו" הוא אומר ומנתק.

הלכתי לחכות בחוץ ואחרי כמה דקות הגיעה מכונית שממנה יצאה מישהי עם שיער בלונדיני כמו של אמנדה, היא התקרבה אליי והיא נראית מטושטשת "אמנדה?" אני שואל ומכווץ את עיניי בניסיון לראות יותר טוב. "לא, זאת אמא שלך!" היא ענתה בעצבים נכנסנו למכונית והיא התלוננה "אני לא מאמינה לך, מה עובר עליך?! אתה כבר לא נער, זה כל כך לא כמוך, ממתי נהיית חסר אחריות?!..." מרוב חפירות אני מרגיש עייף ונרדם.

אני קם בבוקר עם כאב ראש נוראי מנסה להיזכר במה שקרה אתמול, אני שם לב שאני עדיין לובש את אותם בגדים, אני מסתכל וקולט שאני בחדר הישן שלי בבית של ההורים שלי ואז אני נזכר בכל מה שקרה אתמול ובא לי לקבור את עצמי. "איזה טיפש" אני ממלמל לעצמי, עדיין לא מאמין לכל מה שקרה עם אמנדה ואמא שלי. אני בחיים לא אשתה שוב.

יצאתי מהחדר לכיוון המקלחת, ציחצחתי שיניים ולבשתי בגדים מתקופת התיכון שעכשיו קטנים עליי ולא נוחים, ירדתי לסלון "תראו מי קם" אמא שלי אמרה למרות שרק היא הייתה שם "אני מצטער על אתמול" אמרתי, זה כל כך מביך "אני רוצה הסבר" היא אמרה. סיפרתי לה על כל מה שקרה עם אמנדה. "אני לא מאמינה! האידיוטית הזאת, מההתחלה לא סבלתי אותה" היא אמרה.

נשארתי בבית עד הצהריים ואז נסעתי הביתה, כשהגעתי כל הדברים שלה כבר לא היו פה, הרגשתי מין תחושת הקלה, התקשרתי לטום ופול שיבואו אליי.
בערב הם באו, שתינו קצת וסיפרתי להם הכל. הם צחקו על מה שהיה עם אמא שלי למרות שזה לא מצחיק בכלל, ועכשיו אני מתחרט שסיפרתי להם.

אחרי שטום ופול הלכו נשארתי בסלון, ראיתי קצת טלוויזיה ובסך הכל היה לי כיף היום, הייתי בטוח שאני אהיה מבואס מהפרידה וכל הקטע הזה, אבל בסופו של דבר אני שמח שגיליתי מי היא באמת אתמול לקחתי את זה יותר קשה כי בכל זאת שנה שלמה של מערכת יחסים וזה מה שאני מקבל.
כבר התעייפתי והלכתי לישון.