𝐬𝐭𝐚𝐲 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞

פרק 44

נ.מ דניאל:

הגעתי לקניון וראיתי את אמה מחכה בחוץ, היא נראתה די מודאגת, היא פתחה את הדלת ונכנסה למכונית.
"הכל בסדר?" שאלתי
"כן, זה פשוט היה יום ארוך" היא נאנחה
היא השעינה את ראשה ועצמה עיניים למשך שאר הנסיעה.

החזקתי את כף ידה בעדינות כדי להעיר אותה והיא קמה עם מבט מבוהל ועיניים פעורות "איי" היא אמרה,
"מה קרה?" שאלתי, גם אני הייתי מעט מבוהל מתגובתה, היא לא ענתה אז הרמתי את ידה מהכיסא מעט בכוח אבל לא הייתה לי כוונה רעה.
היד הייתה נפוחה וקצת סגולה
"מה זה?" שאלתי
"קרתה לי תאונה קטנה בחנות, זה כלום, זה יעבור מחר" היא אמרה בקול רך
"ולא חשבת לספר לי על זה?!" הגברתי את קולי
"לא רציתי להדאיג אותך, זה אפילו לא כואב" היא שיקרה, ראיתי בעיניה שהיא סובלת
"אני יותר מודאג מזה שלא סיפרת לי" אמרתי באכזבה.

התנעתי את המכונית שוב
"מה אתה עושה?" היא שאלה
"אנחנו הולכים למרפאה שיבדקו שהכל בסדר" עניתי
"זה מיותר" היא השיבה
"אנחנו נראה" אמרתי

אני אפילו לא יודע מה קרה אבל לפי איך שזה נראה זה לא טוב.
"בוא נחזור, בבקשה. אני רק רוצה ללכת לישון" היא התחננה
הנדתי בראשי
"למה אתה חייב להיות כזה עקשן?!" היא כעסה
"כי אני לא מוכן שיכאב לך!" אמרתי בקול רם

שאר הנסיעה הייתה בדממה עד שהגענו למרפאה,
חיכינו עשר דקות בתור ואז אמה נכנסה לעשות צילום בכף היד.
חיכינו לתוצאות עוד כמה דקות וכשהן הגיעו היא נשלחה לרופא ואני נכנסתי ביחד איתה.
הוא אמר שיש לה נקע בכף היד ושהיא תצטרך לנוח כמה ימים לפני שהיא תחזור לעבודה, הוא שם לה תחבושת אלסטית ואמר לה להישאר איתה עד הביקור הבא, הוא הביא גם משככי כאבים.
הוא אמר לה לבוא שוב בעוד חמישה ימים כדי לוודא שהכל בסדר.

יצאנו מהמרפאה והלכנו לכיוון המכונית, היא נראתה מותשת.
"איך את מרגישה?" שאלתי
"יותר טוב" היא ענתה
"תודה" היא אמרה בשקט
"אני דואג לך" אמרתי
"אני יודעת.." היא השיבה
"אני אוהב אותך" אמרתי וחיבקתי אותה
היא נישקה אותי
נכנסנו למכונית ונסענו הביתה.

הגענו, קים חיכתה בסלון
"'איפה הייתם?" היא שאלה ובחנה אותנו במבטה
"מה קרה ליד שלך?" היא הוסיפה לשאלתה
"זה כלום, קרתה לי תאונה קטנה בעבודה והלכנו לבדוק את זה" אמה ענתה
"אה, תספרי לי אחר כך" קים אמרה ואמה הנהנה בראשה

אמה עלתה לחדר שלנו ונכנסה למקלחת שבתוכו.
אני הלכתי לסלון.

"דניאל" קים קראה
"מה?" שאלתי
"אני צריכה לדבר איתך" היא אמרה
"טוב" השבתי והלכנו למרפסת
"אתה יכול להביא לי את המספר של אבא שלי?" היא ביקשה
"כן, אני אשלח לך אותו" השבתי
"תודה ואל תספר לאמה" היא אמרה
"אני לא רוצה לשקר לה" עניתי
"זה לא לשקר זה פשוט לא לספר לה, היא ממש שונאת אותו והיא לא תרצה שאני אדבר איתו" קים הסבירה
"טוב, כשאני לא אהיה פה תעדכני אותי לגבי מה שקורה איתו" ביקשתי, היא הנהנה בראשה
"אם תצטרכי עוד משהו תגידי לי" אמרתי
"תודה" היא אמרה והלכה לחדרה, גם אני חזרתי לחדרי.

אמה יצאה מהמקלחת אחרי כמה דקות וחיבקה אותי
"יום הולדת שמח" היא אמרה ונישקה אותי בלחי
"תודה מלאכית שלי" אמרתי וחייכתי, השעה הייתה 00:30 ואפילו לא שמתי לב.
"אתה לא צריך להודות לי" היא אמרה בנסיון כושל לחקות את קולי וצחקתי
"אני אוהבת אותך" היא ציחקקה ונישקה את שפתיי.

היא קמה מהמיטה ונכנסה לחדר הארונות, היא הוציאה קופסה שהייתה מוחבאת באחד המדפים וחזרה למיטה, היא הושיטה לי את הקופסה וחייכה בהתרגשות.
"זו המתנת יום הולדת שלך" היא אמרה והעבירה חלק משערה למאחורי האוזן.
פתחתי את הקופסה והיה בתוכה שעון כסוף, הוצאתי אותו מהקופסה
"הוא ממש יפה. תודה, לא היית צריכה להשקיע" אמרתי
"תהפוך אותו" היא חייכה
הפכתי והיה חרוט מאחורה "i love you" נישקתי אותה "אני אוהב אותך" לחשתי באוזנה.
בשאר הלילה ראינו סרט, היא נרדמה ראשונה ואני קצת אחריה.

"בוקר טוב" היא העירה אותי עם נשיקה
"בוקר טוב" שיפשפתי את עיני
צחצחתי שיניים והתארגנתי, אמא שלי ביקשה שאני אבוא אליהם.
ירדתי לסלון, אמה הכינה ארוחת בוקר לי, לה ולקים.
"מזל טוב" קים אמרה וישבה ביני לבין אמה
"תודה" השבתי

סיימנו לאכול ונסעתי לבית של ההורים שלי.
"מזל טוב" אמי חיבקה אותי כשנכנסתי בדלת, הבית היה מלא בקישוטים ובלונים כאילו אני ילד קטן
גם אבי אמר מזל טוב, היילי הייתה בבית ספר.
"אני לא מאמינה שאתה כבר בן 26" אמי אמרה בהתרגשות.

אני שונא שעושים מהיום הולדת שלי עניין גדול, זו בסך הכל יום הולדת, למרות זאת כל שנה אותו דבר.
נשארתי אצל ההורים שלי עוד קצת וחזרתי הביתה.

אמה הייתה בסלון וראתה סדרה בטלוויזיה.
לא רציתי להפריע לה, עליתי לחדר והחלפתי לבגד ים, ירדתי בחזרה למטה ונכנסתי לבריכה, אחרי כמה דקות אמה עלתה לחדר וחזרה למטה גם היא לבושה בבגד ים, היא ירדה במדרגות הבריכה והשאירה את ידה החבושה באוויר כדי לא להרטיב אותה, היא התקדמה אליי וחיבקה אותי, נישקתי אותה.

"איך היה אצל ההורים שלך?" היא שאלה
"כמו כל שנה, הם עושים מהיום הולדת שלי עניין גדול, כאילו אני ילד קטן וזה מעצבן" אמרתי וגילגלתי את עיניי
"אתה לא צריך להתעצבן, אלא להנות מזה, הם ההורים שלך והם אוהבים אותך ודואגים לך, תהנה מזה כל עוד זה נמשך, הם לא יהיו פה לנצח אתה יודע.." היא אמרה בעודה מלטפת את שיערי, עם כמה שזה עצוב היא צודקת.

בערב יצאתי עם פול וטום לאותו בר שהיינו בו פעם קודמת.