נ.מ דניאל
הגעתי לארוחת ערב אצל ההורים שלי, קים הייתה פה אבל לא אמה, ישבנו לאכול
"למה אמה לא באה?" שאלתי את קים
"היא עובדת, אבל אני חושבת שהיא משקרת לי" היא אמרה, גילגלה את עיניה וחזרה לדבר עם היילי.
למה שהיא תחשוב שאמה משקרת לה? אני אשאל אותה אחר כך.
סיימנו לאכול וכרגיל, ישבנו בסלון רק שהפעם במקום לשבת עם ההורים שלי הלכתי לחדר של היילי לשאול את קים למה היא חושבת שאמה משקרת לה.
דפקתי על הדלת ונכנסתי
"מה אתה רוצה?" היילי שאלה
"אני צריך לשאול את קים משהו" אמרתי
"לגבי מה?" היא שאלה
"לגבי אמה" עניתי והמשכתי "למה את חושבת שאמה משקרת לך שהיא בעבודה?" התעניינתי, אני לא מבין למה כל כך אכפת לי מזה
"כי היא בתחילת השבוע היא אמרה לי שהיא לא תבוא הביתה בין העבודות בשבוע הקרוב וזה היה חשוד" קים ענתה
"אבל מה הקשר בין זה לזה?" שאלתי
"אתמול היא הייתה בבית בין העבודות וזה אומר שהיא שיקרה לי והיא לא הייתה בעבודה, היא התארגנה ליציאה ושאלתי אותה לאן היא הולכת, היא אמרה שהיא הולכת לחברים שלה"
"מה הבעיה בזה?"
"אין לה חברים" היא אמרה, "והיום בבוקר כשהיא העירה אותי היה לך ריח של סבון לגברים, דומה לזה שעליך" היא המשיכה והוסיפה "אני די בטוחה שהיא איתו עכשיו, היא גם אף פעם לא עובדת בימי שישי בערב"
עכשיו הכל היה ברור, אבל עדיין לא ברור לי למה היא לא באה היום, אם היא לא עובדת. אני דואג לה בגלל מה שקרה אתמול.
חיפשתי באינטרנט "התקף חרדה" קראתי שהסיבה הנפוצה ביותר היא כשמרגישים איום או סכנת חיים.
אני גרמתי לה להרגיש מאוימת?! זה הורג אותי, אני צריך לדבר איתה על זה ודחוף.
התקשרתי אליה והיא לא ענתה, השעה כבר 23:00, החלטתי ללכת לבר, נפרדתי מכולם ונסעתי.
הגעתי לבר והחניתי את המכונית, נכנסתי במהירות, חיפשתי את אמה, ראיתי אותה עומדת ליד שולחן ומגישה להם שתייה, הלכתי אליה
"אני צריך לדבר איתך" אמרתי והחזקתי לה את המרפק, היא הסתובבה אליי
"זה יכול לחכות? אני עובדת עכשיו." היא אמרה
"זה דחוף" אמרתי "בבקשה" הוספתי
"אני מסיימת לעבוד עוד שעתיים, אתה יכול לחכות לי אם אתה רוצה" היא אמרה בשקט
"אני אחכה" הודעתי
"טוב" היא השיבה וחזרה לעבוד, בינתיים ישבתי בשולחן וחיכיתי.
עברה בערך חצי שעה, היא באה לשולחן שישבתי בו
ואמרה: " הבוס שלי הסכים לשחרר אותי יותר מוקדם כי עבדתי במשמרות כפולות כל השבוע" היא חייכה
"בואי נלך" אמרתי,
יצאנו מהמסעדה, "רוצה שאני אקח אותך הביתה?" הצעתי
"לא תודה, אני יכולה ללכת" היא סירבה
"מסוכן ללכת פה ברגל בשעות האלה" אמרתי
"אני עושה את זה כל יום, זה בסדר" היא השיבה
"בסדר, אבל אני אקח אותך בכל זאת כי אני כבר כאן" אמרתי
"טוב" אמה אמרה
נכנסנו לאוטו
"על מה היה לך כל כך דחוף לדבר?" היא שאלה
"אחרי מה שקרה אתמול... יצא לי לקרוא קצת על התקפי חרדה. קראתי שזה נגרם בעיקר מתחושת סכנת חיים או איום. ולא ידעתי שגרמתי לך להרגיש ככה, אני כבר ביקשתי סליחה ואני מבקש שוב כי אני מרגיש רע" אמרתי
"אתה רציני? לא היית צריך לחכות לי כל כך הרבה זמן בשביל זה, זה מיותר לגמרי." היא לקחה נשימה והמשיכה: " כבר אמרתי לך שזה לא בגללך, אין לך מה להצטער, הכל בסדר"
"אם זה לא בגללי אז בגלל מי?" שאלתי
"אתה לא יכול פשוט לשכוח מזה? להתנהג כאילו זה אף פעם לא קרה?!" היא אמרה בטון כמעט תוקפני
"למה את לא סומכת עליי? פשוט תגידי לי מה קרה שם, אני חייב לדעת" אמרתי והרמתי קצת את קולי
"אני לא סומכת עלייך?! אתה הבן אדם היחיד שאני סומכת עליו פה, אני לא חייבת להגיד לך כלום" היא הרימה את קולה בחזרה
"אם את כל כך סומכת עליי אז מה הבעיה שתספרי לי מה קרה, את גורמת לי להרגיש רע עם עצמי מבלי שאני יודע אפילו על מה!" גם אני הרמתי את קולי
"יודע מה? אני סיימתי כאן'" היא אמרה בשקט, יצאה מהמכונית והלכה במהירות.
יצאתי מהמכונית ורצתי לכיוונה, החזקתי לה את הכתף והיא הסתובבה
"מה אתה רוצה?" היא שאלה בשקט
"אני רוצה שתהיי כנה איתי" עניתי בשקט
"אני לא יכולה להיות כנה איתך כשאתה לוחץ עליי, הייתי יותר פתוחה איתך יותר ממה שהייתי פתוחה עם כל אחד אחר.. אני רק צריכה קצת זמן" היא ענתה ולקחה נשימה עמוקה
"אני אחכה כמה שזה יקח. את חשובה לי ואני דואג לך" אמרתי וחיבקתי אותה, היא עומדת על קצות האצבעות ועדיין בקושי מגיעה אליי
"עכשיו בואי, אני אקח אותך הביתה" היא הנהנה בראשה והלכנו לאוטו, היא פיהקה
"את עייפה?" שאלתי
"מאוד" היא ענתה בקול ישנוני וצחקתי
"הגענו" אמרתי
"ביי, לילה טוב" היא אמרה ויצאה מהמכונית הביתה, היא התקדמה קצת ואז היא הסתובבה וחזרה, היא נכנסה למכונית וחיבקה אותי, חיבקתי אותה בחזרה
"לילה טוב" לחשתי, היא חייכה והלכה, כשראיתי שהיא נכנסה לבית נסעתי הביתה.
כל פעם שאני איתה אני מרגיש שונה, שונה בצורה טובה. היא משפיעה עליי והיא אפילו לא מודעת לזה, חיוך אחד שלה מספיק בשביל להפוך יום נוראי ליום טוב. היא לא מעריכה את עצמה מספיק וזה כואב לי שהיא לא מצליחה לראות בעצמה את מה שאני רואה בה.
YOU ARE READING
𝐬𝐭𝐚𝐲 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞
Romanceאמה (22) וקים (13) אחיות, אחרי שגרו במיאמי כל חייהן, החליטו להתחיל חיים חדשים בניו יורק. שם הן מגלות דברים שלא חשבו שאי פעם יהיו להן כמו חברות ואהבה.
