פרק 67

298 17 2
                                    

נ.מ אמה:

קמתי משנת הצהריים שלי ודניאל לא היה פה.
הוא הודיע לי אתמול שהוא יעזוב היום, לא הבנתי לאן או לכמה זמן. קמתי מהמיטה הנוחה ושטפתי פנים וצחצחתי את שיניי. אתמול דניאל הביא לי קופסה ורודה וביקש ממני לפתוח אותה היום אחרי שהוא עוזב.

שמתי אותה על המיטה ופתחתי, למכסה הייתה מודבקת מעטפה ובתוך הקופסה היו 3 שקיות שחורות, לקחתי את המעטפה, פתחתי אותה והתחלתי לקרוא:
"בוקר טוב יפה!
תבחרי את האחת שאת הכי אוהבת ובשעה 20:00
תצאי, מצורף לך פתק שאומר איך להגיע.
אוהב אותך הכי בעולם
-דניאל"

הוצאתי את אחת מהשקיות ובתוכה הייתה שמלה קצרה וצמודה בצבע לבן עם מחשוף קטן באזור החזה ושרוולים ארוכים וצמודים על הידיים אך הכתפיים חשופות.

הוצאתי שקית נוספת מן הקופסה ובתוכה הייתה עוד שמלה רק שהפעם היא הייתה בצבע אדום, ללא כתפיות וגם היא הייתה צמודה אבל קצת יותר ארוכה מהקודמת.

הוצאתי מהקופסה את השקית האחרונה, ממנה הוצאתי שמלה נוספת, בצבע שחור, ארוכה שמגיעה עד כפות הרגליים, צמודה מלמעלה עד החלק של הפופיק ומלמטה היא רופפת ומעט נפוחה, יש בה שסע לרגל וכתפייה אחת דקה.

כל השמלות היו יפות אבל אף אחת לא הצליחה להתעלות על השמלה השחורה, זו השמלה הכי יפה שראיתי בחיים שלי, מן הסתם זו האחת שבחרתי.

נכנסתי למקלחת והתקלחתי במהירות כדי להספיק לצאת בזמן ולא לאחר לו. כשסיימתי התעטפתי במגבת וייבשתי את שיערי, אספתי אותו לקוקו מרושל והתחלתי להתאפר. כשסיימתי סידרתי את שיערי, השארתי אותו פזור וחלק אך עשיתי מעט גלים בקצוות. לבשתי את השמלה ונעלי עקב בצבע שחור. לקחתי את הפתק שהיה מצורף למעטפה ויצאתי.

הפתק רק אמר ללכת לאורך הגשר, זה אמנם לא הדבר הכי קל לעשות עם עקבים אבל זה לא כאילו יש לי ברירה. ללכת לאורך הגשר הזה זה פשוט מדהים ומה שאפילו יותר מדהים שעדיין יש מעט אור ולא החשיך לגמרי.

הגעתי לקצה הגשר ושם הוא היה, הוא לבש חליפה שחורה, שיערו מסודר ולידו שולחן עם שני כיסאות ומעליו תלויות מלא מנורות קטנות וכשיושבים ניתן לראות את הים. על השולחן יש ורדים ונרות, זה הדבר הכי יפה שעשו בשבילי.

כשהוא ראה אותי הוא התקדם אליי והושיט לי את ידו.
לקחתי את ידו והוא הצמיד אותי אליו לחיבוק.
"את כל כך יפה" הוא אמר והעביר את ידו על פניי, הוא נישק אותי והחזיק את ידי "אני יכולה להגיד את אותו הדבר עליך" השבתי והסתכלתי בעיניו הנוצצות, הוא התקדם אל השולחן ואני אחריו.  הוא הזיז בשבילי את הכיסא שאשב ולאחר שהתיישבתי הוא קירב אותו לשולחן וישב ממולי.

"זה כל כך יפה, תודה" אמרתי והחזקתי את ידו.
"הכל בשבילך" הוא השיב.
"אני אוהבת אותך" אמרתי וחיזקתי את אחיזתי בידו.
"אני אוהב אותך יותר" הוא השיב והנדתי בראשי.
אכלנו וצחקנו, הוא סיפר לי שלקסי עזרה לו לבחור את השמלות בשבילי. הערב היה מדהים, אחד מהטובים שהיו לי.

כבר החשיך והשתקפות המנורות הקטנות על המים נתן מראה קסום. דניאל החזיק את ידיי מבעד לשולחן והבעת פניו השתנתה לרצינית.
"הכל בסדר?" שאלתי, הוא הנהן בראשו ואמר:
"כשהייתי בבית חולים, אני החלטתי שאני לא הולך לבזבז עוד רגע מהחיים שלי ושאני רוצה לחיות איתך, להזדקן איתך, להקים משפחה, להביא ילדים.. מה שמוביל אותי לשאלה הבאה, התנשאי לי?" הוא כרע על ברך אחת והוציא קופסה עם טבעת בתוכה.

"כן! כן!" חיבקתי אותו בהתרגשות ועיניי התמלאו בדמעות של שמחה "אני אוהבת אותך" לחשתי 
הוא נעמד תוך כדי שהוא מחבק אותי גם. הוא שיחרר ושם את הטבעת על האצבע שלי ונישק אותי.
"אני אוהב אותך" הוא אמר וחיבק אותי חזק.

הטבעת הייתה תואמת לעגילים ולשרשרת, באמת יפייפיה.

𝐬𝐭𝐚𝐲 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞Where stories live. Discover now