𝐬𝐭𝐚𝐲 𝐰𝐢𝐭𝐡 𝐦𝐞

פרק 43

נ.מ אמה:

הוא סיפר לי שהוא טס בעוד שבוע.
אני הולכת להתגעגע אליו.
התארגנתי לשינה, דניאל ישב על קצה המיטה ונראה מוטרד.

ישבתי לידו וחיבקתי אותו
"הכל בסדר?" שאלתי בקול רך
הוא הנהן בראשו
"אתה בטוח? כי זה לא נראה ככה" אמרתי וליטפתי את גבו הרחב
"האמת היא שקרה משהו..." הוא אמר בהיסוס
"מה?" שאלתי והעברתי את ידי על שערו בעדינות
"פגשתי את אבא שלך היום.." הוא אמר
"לא. אתה פגשת את טד" תיקנתי אותו, הוא החזיק את מפרק כף ידי
"הוא אמר שהוא מצטער על מה שהוא עשה ולא הייתה לו הזדמנות לבקש סליחה על הכל ועכשיו כשיש לו הוא רוצה להיפגש איתכן ולדבר" הוא אמר והרגשתי את נשימתי מכבידה עליי, לקחתי נשימה עמוקה והרגשתי את הכעס מבעבע בתוכי וניסיתי לרבן אותו
"לא יקרה" אמרתי ושיחררתי את ידי מאחיזתו של דניאל

"אבל הוא באמת מצט-" הוא אמר
"לא אכפת לי אם הוא מצטער או לא מבחינתי הוא יכול לקחת את הסליחה שלו ולדחוף אותה לתחת!" התפרצתי לדבריו
הוא הסתכל עליי מופתע וחייך חצי חיוך כאילו היה מת לצחוק, האמת שגם אני הייתי מופתעת מעצמי.
"מה?" שאלתי, החיוך שלו גרם לי לחייך
"כלום" הוא ענה וחייך לגמרי
"תשתוק כבר" אמרתי וצחקתי
"מה אמרת?" הוא אמר בחיוך
"אמרתי שתשתוק" חזרתי על דבריי
הוא השכיב אותי על המיטה והתחיל לדגדג אותי
"אני לא חושב ששמעתי טוב" הוא צחק ודיגדג אותי
כל כך הרבה שצחקתי כמו מטורפת
"יש לי פיפי" הצלחתי להשחיל בין כל הצחקוקים
הוא עזב אותי ורצתי לשירותים.

ברגע שיצאתי מהשירותים
הלכתי אליו ונישקתי אותו פיקה
"פעם אחרונה שאתה מדגדג אותי" אמרתי
"לא מבטיח כלום" הוא אמר ונשכב על המיטה
גילגלתי עיניים עם חיוך על פניי ונשכבתי לידו
"לילה טוב" אמרתי לו
"אני אוהב את הגומות הקטנות האלה שלך" הוא אמר וגרם לי לחייך קצת יותר ונגע בגומה.
נישקתי אותו ונרדמתי.
בעוד יומיים יש לו יום הולדת ולא החלטתי עדיין מה לקנות לו.

קמתי בבוקר בהרגשה טובה,
הוא לא היה במיטה, כנראה שהוא כבר הלך לעבודה.
היום אני אלך לקנות לו מתנה.
התארגנתי וירדתי למטה סלון,
להפתעתי הוא ישב על הספה וצפה בטלוויזיה
"חיכיתי שתקומי" הוא אמר ונישק אותי
"חשבתי שאתה בעבודה" השבתי
"אני עוזב בעוד פחות משבוע ואת הזמן שנשאר לי אני רוצה להעביר איתך" הוא שם את ידיו על כתפיי
עמדתי על קצות אצבעותיי וחיבקתי אותו
"אני אוהבת אותך" לחשתי באוזנו

"לאן את הולכת?" הוא שאל
"אני נפגשת עם לקסי בבית קפה" שיקרתי
"טוב.. תהני" הוא נישק אותי ויצאתי

החלטתי מה לקנות לו.
הלכתי לחנות התכשיטים ובחרתי שעון כסוף,
ביקשתי שיחרטו מאחורה "I love you"
שילמתי ואמרו לי לחזור בעוד שעה לאסוף אותו.

כשעברה שעה חזרתי ולקחתי את השעון.
הגעתי הביתה והוא לא היה פה, החבאתי את המתנה והתקשרתי לשאול איפה הוא.
הוא אמר שהוא הלך לבקר את ההורים שלו לפני שהוא טס בעוד כמה ימים.

הכנתי ארוחת צהריים ואז קים הגיעה
"היי" היא אמרה וזרקה את התיק על הרצפה
"איך היה בבית ספר?" שאלתי
"קיבלתי 86 במבחן במתמטיקה" היא ענתה בגאווה
"כל הכבוד" אמרתי בהתלהבות וחיבקתי אותה
"אני גאה בך" אמרתי ומחצתי אותה קצת יותר לתוך החיבוק.

"בעוד כמה ימים דניאל טס וחשבתי על זה ונראה לי שכדאי שנחזור לבית הקודם שלנו כשהוא יהיה שם" אמרתי לקים בעודנו אוכלות
"למה?" היא שאלה
"הבית ההוא יותר קרוב לך לבית הספר ואת תוכלי להיות קרובה להיילי שוב" הסברתי
"צודקת" היא השיבה
היא סיימה לאכול והלכה לחדרה.

עברה חצי שעה ודניאל הגיע הביתה, חיבקתי אותו והוא נישק אותי פעמיים על הלחי.
"איך היה אצל ההורים שלך?" שאלתי
"היה סבבה" הוא ענה
"רק סבבה?" שאלתי בציניות
"כי כל שניה שהייתי שם רק רציתי להיות איתך" הוא ענה
"חבל, אני צריכה ללכת לעבודה בעוד שעה" השבתי
הוא העביר את ידו על שערו ואמר: "אני אקח אותך"
הנהנתי בראשי ועליתי לחדר כדי להתארגן.

התלבשתי ואספתי את שיערי
"את יפייפיה" דניאל אמר, הוא ישב על המיטה
"תודה" אמרתי בטיפה מבוכה, קשה לי לקבל מחמאות
"את לא צריכה להודות לי, רק ציינתי עובדה" הוא חייך והסתכל עליי עם עיניו התכולות הנוצצות
"אני אוהבת אותך" אמרתי ונישקתי אותו

הסתכלתי על השעון שתלוי על הקיר, אין לי הרבה זמן
"אני לא אספיק להתאפר" אמרתי ונכנסתי למקלחת,
"את לא צריכה איפור" הוא עמד מאחוריי ואמר.
לא הקשבתי לו ושמתי מסקרה על הריסים שלי
"זה כמעט נעלם לגמרי" הוא אמר והצביע על צווארי איפה שהיה פעם היקי, הנהנתי בראשי
"אני צריך לתת לך חדש" הוא אמר וחייך את חיוכו השובב
"אנחנו צריכים לצאת" אמרתי והתעלמתי מדבריו.
הוא הסיע אותי לעבודה
"תודה, אוהבת אותך" אמרתי ויצאתי מהמכונית כשהגענו.

נכנסתי לחנות ואמרתי שלום לג'וש
"אמה, אני צריך טובה" הוא אמר
"מה אתה צריך?" שאלתי
"אני צריך לצאת היום מוקדם, חבר שלי הזמין לנו מקום במסעדה ואת תצטרכי לסגור לבד" הוא אמר
"כן בטח! תהנה" עניתי
"תודה, אני חייב לך" הוא אמר וחיבק אותי
"דרך אגב שבוע הבא אני הולך למסיבה עם כמה חברים, את מוזמנת לבוא גם ואם בא לך תביאי את חבר שלך איתך" הוא הציע,
מצד אחד אני לא בן אדם של מסיבות אבל מצד שני אני אשמח לבלות עם ג'וש ולהכיר עוד חברים
"אוקיי, אני אבוא אבל הוא לא יוכל בעוד שבוע" הסכמתי ללכת אבל דניאל כבר יהיה בלונדון.
"סבבה, אני אסמס לך את הפרטים" ג'וש אמר וחזר לעבודה.

ג'וש עזב והמשכתי לעבוד עד שהגיע הזמן לסגור את החנות. כיביתי את כל האורות ואז הגיע הזמן לסגור את החלון הענק הזה מברזל.
בדרך כלל ג'וש עושה את זה.
עמדתי על קצות אצבעותיי ולבסוף הגעתי לידית שמושכים למטה, משכתי אותה מהר מבלי להתכוון והחלון נסגר על ידי, זה כאב, ממש כאב.
הוצאתי את ידי מתחת לחלון בזהירות וישבתי על הרצפה עד שנרגעתי קצת.

הטלפון צלצל, הוצאתי אותו מהכיס ועניתי
"הלו" אמרתי והחזקתי את הטלפון בעזרת ידי הימנית שהייתה בסדר
"איפה את? את היית אמורה לחזור לפני שעה כמעט, התקשרתי לבדוק שהכל בסדר" דניאל אמר במהירות
"הכל בסדר, אני רק צריכה לסיים לסגור את החנות" אמרתי מבלי להזכיר את התאונה הקטנה שקרתה לי.
"אז אני יוצא לאסוף אותך" הוא אמר וניתק לפני שהספקתי להגיב.

שמתי את המנעול, סגרתי אותו ויצאתי לחכות בחוץ לדניאל, החזקתי בידי הכואבת, היא התחילה להתנפח, לא סיפרתי לדניאל כי לא רציתי שהוא ידאג, זה בטח כלום.