כשהגעתי לבית, נשארתי בצורת הזאב שלי, אי אפשר לגלות אותי כי אני עדיין בתוך השיחים, וכל החושך עופף את המקום הריק, ערפל סביב כל האוהלים, ורק הצרצרים נשמעים.
האוהל שלי נמצא ממש מולי.
אני בתוך השיחים, ורק רוצה לזנק לתוך האוהל ולישון. אני בוחנת את כל הסביבה, מנסה למצוא משהו חשוד, אולי איזה רעש מוזר...
ידוע לי שגייקוב נוהג לעשות סיורי לילה, מה שמפריע לי כשהוא לפעמים תופס אותי, אבל הוא מחבב אותי ולא נותן לי עונשים, אני די בטוחה שהוא מבין שזה לא עובד איתי בעונשים..
רעש מהשיח לידי מקפיץ אותי ואני מנתרת על רגלי לצד כדי לתקוף, חושפת שיניים כשפתאום אני רואה זאב אפור מסתכל עליי ברצינות תהומית עם עיניו הסגולות כהות.
״מה את עושה פה וונוס?!״ ג'ייקוב נוהם עליי וחושף את שיניו בחזרה, הזעם ניכר בקולו והוא מפליג עליי שליטה.
אני מתנשאת בחזרה לגובהי בעזרת צווארי, ונועצת בו מבט שחור ומלא משמעות - לא מזיז לי מה אתה חושב צ'יף.
״עשיתי ריצה לילית.״ שיקרתי בפה חלק, אפילו לא היססתי, אני וקיילי תמיד מכינות שקר לפני יציאה.
״טוב, עכשיו כבר לפנות בוקר והשמש בטח תזרח. לכי לישון, אני אודיע לאחרים לא להעיר אותך.״ הוא קובע ומתרומם גם הוא לגובהו, הציף פי אלף בגודל ממני, אבל אני עדיין הכי קרובה אליו בגובה מכל הלהקה.
אני זאבה גדולה יותר, חזקה יותר, כמעט כמו הציף.
״תודה, צ'יף״ אני אומרת בכבוד, מרכינה ראש, מצמצמת את גופי, ועושה צעדים שקטים בחזרה לאוהל שלי ונעלמת לתוכו.
אני מוצאת את מריה שוכבת במיטה שלי, מכוסה בסמיכה שלי, ומחכה לי.
אני משנה צורה לצורתי האנושית ומחייכת חיוך קטן לכיוונה, נכנסת למיטה ומחבקת אותה אל חזי.
היא זזה טיפה בחוסר נוחות ואז מתקרבת יותר כשהיא מזהה את חום גופי ששומר עליה.
״את בסדר? דאגתי לך..״ היא לוחשת ומפהקת ככה שכל המילים מתבלבלות לה.
״הכל בסדר.. את יכולה לחזור לישון.״ אני מרגיעה ומלטפת את שערה הבלונדיני.
״שמעת מה קרה?״ היא לוחשת לי בקול חנוק, אני הסתכלתי לתוך עיניה בבולבול, ״מה קרה?״ שאלתי בשקט.
״סנטיאבלו נרצח, והוא הרופא של המחנה.. מה נעשה בלעדיו?״ עיניה רצדו בפחד על פניי בחיפוש אחר התשובה המושלמת, אני המשכתי ללטף את שערה הנעים ושמתי את מצחי על שלה.
אם סנטיאבלו מת, זה אומר שהולכת להיות מלחמה בין זני הזאבים בקרוב.. והציף לא יצליח להביא אותנו למקום בטוח יותר בגלל החורף.
״תפסיקי לחשוש, זה החלק של במבוגרים...״ אמרתי בגיחוך וחיקיתי את הציף כשהוא אומר את זה למריה.
היא הנהנה בחיוך קטן ונישקתי לראשה. ״אני אלך לטפל בכמה דברים לגבי סנטיאבלו ואני אחזור לישון.. אוקיי?״ שאלתי בשקט והתרוממתי ממקומי.
״רק תחזרי..״ היא לחשה בתחינה, התכרבלה יותר בשמיכה ועצמה את עיניה.
יצאתי מהאוהל ושיניתי צורה, פרוותי השחורה עמדה בעצבים ורצתי מהר לגבעה של הציף.
הרמתי את ראשי לשמיים, וקראתי לציף בקול לילה של זאב בודד, הקול שלי.
אני כן בלהקה, אבל תמיד הייתי שונה, לעולם לא הרגשתי חלק, ותמיד יכלתי להגן על עצמי בכל דרך.
הזאב האפור הופיע מאחורי ועיניו זהרו בסגול כהה של הציף גייקוב.
״למה אני לא יודעת על סנטיאבלו?!״ נהמתי והתקרבתי אליו באיום, הרחבתי את גופי השחור ומסך אדום ירד על עיניי וסימן את גייקוב כמטרה חד משמעית.
״למה אני צריכה לגלות מילדה מפוחדת שרופא הלהקה שלי מת?!״ המשכתי בזעם והתקרבתי יותר ויותר אליו.
״וונוס.. תרגעי״ הוא לחש וניסה להחזיר אותי למסלול עם עיניו הסגולות ״אני פוקד עליך להירגע..״ הוא המשיך.
״אתה? פוקד עליי?״ צחקקתי וקפצתי לעמוד מולו בתנוחת תקיפה.
אני לא מרגישה בשליטה, אני רוצה לחזור לשם, אבל המסך האדום גורם לי לבילבול...
״אתה לא האלפא שלי!״ קבעתי בזעם, המילים נפלטות מפי, והן אמת, לא יכולתי להתנגד למסך האדום והוא גרם לכל האמת להישפך החוצה.
״אל תגידי דברים שאת לא מתכוונת אליהם, וונוס.
אני לא אמרתי לך על סנטיאבלו כי ידעתי שתגיבי ככה״ הוא המשיך בתירוצים.
לאט לאט המסך האדום נרגע, אבל עיניי עדיין זהרו באדום מאיים על הציף, עכשיו הוא לא בסכנת חיים.
״אין לך זכות לקבוע לי איך להגיב. אני הולכת שבוע הבא לנחם את המשפחה שלו, אתה מוזמן לבוא איתי.״ אמרתי בזעם ושיניתי צורה לאנושית.
נעצתי בו את מבטי האדום שצורתי האנושית הדגישה יותר, והוא ניסה לעמוד יציב מולי על ארבעת רגליו הזאביות, וכמעט הצליח, אבל הפחד והחשש גברו עליו והוא הצטמק מול עיניי.
גלגלתי עיניים והסתובבתי על עקביי לכיוון האוהל.
הרגשתי את מבטו נעוץ בי, את הדאגה שהוא מרגיש כלפיי, כי שנינו ידענו שיבוא היום הזה-
היום שבו אני אאבד שליטה.
נכנסתי לאוהל ונשכבתי ליד מריה, חיבקתי אותה אליי ושמתי את ראשי מעל ראשה.
האוהל חשוך ולא רואים דבר, אני בוחנת את אפלת החושך שוב ושוב, לא מצליחה להירדם עד שצבע אדום יורד על עיניי, הן זוהרות בתוך החושך בלי שליטה, ואני נאלצת להשלים עם זה.
כשהחושך יבוא אני אפרח, כמו ׳מלכת הלילה׳.*
_________________
מלכת הלילה הוא צמח חזק ונמרץ, בעל עלים ירוקים מבריקים ומאורכים. פריחתו המיוחדת זיכתה אותו בשמות השונים "יערת הדבש" וכן "מלכת הלילה" שכן פרחיו הלבנים נפתחים בלילה ומציפים את הסביבה בריח חזק ומתוק.
YOU ARE READING
מלכת הלילה
Werwolf**הושלם** (ימחק בקרוב!) וונוס, אשת זאב פראית שגדלה ביערות החמים, יש לה בעיות שליטה קשות שבעבר הובילו להריסת משפחתה, היא נשלחת לציף גייקוב אבל הוא לא עוזר לה. וונוס בתור זאבה שחורה לא מתקבלת לתוך הלהקה, ונשארת חרדה חברתית לשארית חייה. ברק, מתגלה כאיש...
