מלכת הלילה

פרק 17 - שמלות עתיקות:

הלכתי לצידו של ברק מבלי להוציא ציוץ, לא ידעתי מה להגיד, לשאול אותו עליה? לשאול למה הוא מריח לחוץ כל כך במיוחד אחרי שראינו אותה? מה לעשות... הצילו.

הוצאתי מכיסי את המפתח מעץ, הכנסתי לדלת ופתחתי אותה, להפתעתי הרבה ברק נכנס אחריי, סגרתי את הדלת ונעלתי שוב. נכנסתי אל החדר, הוא היה די נחמד יחסית לאורחת. אולי וורוד לי מידי, נשי ברמת הקיטשיות... אבל התחשבו בי והוסיפו כמה עציצים ירוקים על המדפים מול המיטה.

במרכז החדר יש מיטה גדולה עטופה בסדינים אדומים ושחורים. צעדתי לקראתה כשברק התיישב באחת הספות הלבנות מול מכשיר חשמלי. הוא לקח עוד מכשיר, קטן בצבע שחור ובצורת מלבן, ולחץ על הכפתור האדום.

על המכשיר הופיעו דמויות של אנשים, הם דיברו אבל הקול לא נשמע, הדמויות רצדו על המסך בצבעים שונים כל כך... ליבי דהר בחזי וכמעט חששתי שלא יפעל עוד.

הלכתי צעדים רבים לאחור, ״מה זה?!״ שאלתי בקול חנוק, ברק סיבב את מבטו וראה את פני המבוהלות.

עיניו נפערו מעט, הוא ניגש אליי בעדינות ותפס בזרועי. הוא משך אותי קרוב אל המכשיר עם הצבעים הזזים בעדינות, צעד צעד.

הכל כל כך מבלבל... עיני הבהבו באדום מבוהל ונרתעתי יותר ויותר עם כל צעד שעשיתי לקראת הדבר הזה.

״היי, תרגעי.. זו רק טלוויזיה.״ הוא אמר, בקושי הצלחתי לחקות את מילותיו בראשי. לא ניסיתי. עיניי רצדו על הטלוויזיה בלחץ וחרדה גוברת.

כפות ידיו העצומות של ברק תפסו את לסתי, הרימו את פניי לפניו, פגשתי מבט אינטנסיבי, נחוש ומוחלט מלא בירוק פראי של יערות חמים ושורפים... מעורבב בדאגה לתגובת גופי.

גופו הדביק אותי במהירות האור ובאגרסיביות שלא ידעתי שיש בו אל הקיר ליד המכשיר, פניו ירדו לגובהי הנמוך ונעצו בי מבט חד שהכניע אותי למרותו.

״תנשמי.״ הוא פקד עליי. ״זו טלוויזיה, מכשיר שבו זאבי הטכנולוגיה מעבירים בו מידע לכולם. הם לא כמונו, את צריכה לזכור את זה.״ הוא אמר באיטיות וניסה להרגיע את נשימותי.

״ט-טלוויה?״ אמרתי באיטיות אחריו, הוא חייך חיוך משועשע שוב, נראה שהוא כמעט מתפקע מצחוק עליי לגמרי. השתגעתי מהחיוך המעצבן הזה שהפך לי את הבפנים של הבטן, רציתי להוציא אותו מפניו בתלישה בעזרת שפתיי ושיניי ולהעביר את הל—

די וונוס.

״טלווי-זיה.״ הוא אמר, הפעם באיות, ״טלוויזיה.״ חזרתי אחריו. ״כן בדיוק.״ הוא אמר בחיוך אמיתי עכשיו, לא המתגרה משועשע מרושע הזה.