מלכת הלילה

פרק 39 - עימות:

״וונוס.״ קולה של ספיר נשמע שוב, אני נאנחת ומסתכלת עליה מבעד לכתפי. אני יושבת על ספסל ליד עץ, מולי נוף ענקי - השלג הולך ונמס, השמש החמה נמרחת על השמיים בתחילת הזריחה שלה בצורה יפייפיה שהולכת ונהיית צהובה עד שמשתלבת עם השמיים הכחולים מלאי ענני כיבשה. אני מהופנטת לנוף כל כך, הוא היחיד שהצליח להרגיע אותי כל הלילה.

״אנחנו צריכים אותך...״ היא ממלמלת, ״לאימונים של הבנים.״ מעבירה את ידה בשערה הבלונדיני, מנסה להפיג את המתח ששורר כאן.

״שיסתדרו.״ אני מוחה ונשענת עם מרפקי על ברכיי, עוצמת את העיניים ומנסה להתעלם מהנוכחות שלה. היא מעלה לי את העצבים, מרתיחה לי את הדם.

הידיעה, המחשבה שברק ישכב איתה... זה פוצע אותי, זה כואב לי. איך הוא יכל להשלות אותי ככה? אני הגנתי עליו באותו יום, חשבתי שהיא מציקה לו אז לקחתי אותו תחת חסותי מולה, אבל מסתבר שהוא לא היה צריך אותי, הוא רצה את הקרבה שלה וגם נגעל ממנה או ווטאבר.

״אבל-״ קולה נשמע שוב.

״אבל אמרתי משהו, ספיר.״ קטעתי אותה בקול חד, ״לכי מכאן.״ לכי לפני שאני לא אשלוט בעצמי יותר, אקרע את עורך ואשים אותך לראווה מול כל המחנה, אולי אני אעשה עליה דוגמה מול זאבי הפרא ככה שילמדו מה עושים לתוקפים... לעזאזל.

״תחזרי למחנה ספיר.״ קולו של ברק נשמע, גורם לליבי לדלג על פעימה. מה הוא עושה כאן? חשבתי שהוא רוצה ללכת לבית של ההורים שלה או משהו... לתכנן את הנקמה הסודית שהוא לא יכול לספר לי או שיום אחד הוא יספר לי ובלהבלהבלה...

אני נאנחת בקול רם, ״מה ביקשתי? קצת שקט?״ אני ממלמלת לעצמי, עוצמת את עיניי חזק ומנסה להיכנס לפוקוס.

קולות צעדיה של ספיר נשמעים, היא לאט לאט הולכת, טיפה מהססת אבל אחרי שאני קולטת שהיא הלכה אני רואה גם שברק כבר יושב לידי. הוא מתקרב אליי אך אני מתרחקת לקצה השני של הספסל כמו שנהגתי לעשות בגיל קטן.

״מה כבר עשיתי?״ שאל בתסכול, מסתכל על פרופיל פניי כשהשמש מוקרנת עליי, הוא מקווה למצוא תשובה אצלי? אין לי תשובה, לפחות לא אחת שאני מצליחה לבטא מולו כרגע. אני מבולבלת מהיחס שלו ולא יודעת לבטא את עצמי כי אני בעצם אשמה, אני התקרבתי אליו למרות שהוא דחה אותי.

״לא עשית כלום, פשוט זה-״ אני מסמנת על עצמי ואז עליו, ״זה לא טוב לי, זה גורם לי להרגיש חרא עם עצמי.״ אני משתפת. ״ביקשתי ממך לשתף אותי במה שקורה, אבל סירבת. רציתי לעזור, אבל סירבת.״

״את לא יכולה לעזור לי, זה שלי.״ אומר בקול קשה ומסתכל על הנוף, אני רואה איך הלסת שלו ננעלת, הוא בולע רוק ונושם עמוק.

״אז אל תתקרב אליי.״ אמרתי את גזר הדין, הדבר שיחזיר אותי לשפיות כי אני לא יכולה לאבד את השליטה ככה שוב, הרסתי מחנה שלם... אם הם ישכבו באמת? אם הוא יזיין אותה כמו שאני רציתי ש- לא, אל תגידי את זה...