מלכת הלילה

פרק 13 - לא שייך:

הלכתי בחזרה למחנה, חלק גדול מהלהקה יצאו לצייד, אבל את המחזה של ברק עטוף סביב מלא ילדים לא ציפיתי לראות.

ברק עמד שם, סביבו היו הרבה מאוד ילדים קטנים מהלהקה, חלק חיבקו אותו וחלק ישבו סביבו והקשיבו למה שהוא אומר.

התקרבתי בשקט מאחורי גבו של ברק וצפיתי בילדים הסקרניים שואלים אותו שאלות.

״איפה היית עד עכשיו?״ שאלה לארה הקטנה בעיניים גדולות וסקרניות, ידיה החזיקו את פניה מהסנטר והיא צפתה לתשובה מרתקת כל כך שרציתי לצחוק.

״שיחק אותה אומגה, עשה חיים ואז כשהתאים לו הוא בא לעשות פוזות בלהקה שלנו.״ אמרתי בגסות והתקרבתי ללארה אחרי שחציתי את ברק, היא הושיטה את ידה העדינה אליי בזמן שנעצתי את מבטי המאיים בעיניו הירוקות של ברק.

הושטתי יד לגייס הקטן והוא מיד לקח את ידי.
״יש גבולות, ברק. ואצלי הם הגורים.״ אמרתי בקול מזהיר, הוא חייך חיוך קטן ויהיר, והנהן באישור.

הפנתי לו את גבי ביחד עם הילדים ולקחתי אותם למקומות המדורה במרכז המחנה, שם הרבה ילדים התאמנו על הצתת האש ועל שינוי הצורה שלהם.

״תאמנו יותר בלשנות צורה, בעיקר את לארה״ אמרתי למדריכים שעמדו מאחורי כל הילדים בהשגחה, והסתובבתי על עקבי.

בהמשך הערב עמדתי בצד, נשענתי על הקיר וצפיתי בכל הילדים משתפרים עם האש שלהם, הקשבתי למדריכים ולעצות שלהם לאיך לשלוט באש שלהם ולהעצים אותה.

השיעורים האלה לעולם לא היו בשבילי, אסור לי ללמוד להעצים את האש שלי, לפי דעתו של גייקוב. האש שלי מסוכנת מידי, אני מבינה את זה, אבל אני חייבת עזרה, והעצות האלה.. גם אם הן ההפך מהצורך שלי, הן עדיין מסקרנות אותי.

קלטתי את מבטו של ברק מהצד, מבטנו הצטלבו בטעות ואני הסטתי את מבטי בחזרה לילדים בהרגשת שנאה כלפיו.

מזווית עיניי ראיתי אותו צועד לכיוון שלי, צעדיו נינוחים ונראה כאילו קיבלו אותו לכאן ממש יפה.
צמרמורת עברה בגופי כשהוא נשען על הקיר לצידי. שיערותי סמרו מהקרבה החדשה שלי אליו.

פחדתי שהוא יספר לכולם מה שקרה, עם כמה שאני רוצה עזרה והשלמה עם מי שאני, אני לא רוצה להשלח הרחק מהלהקה שלי, בטח שלא בזמן קריטי כזה.

״אתה לא הציף שלי, אני לא מקבלת את העזרה המזוייפת שלך כלפיי הלהקה שלי, ואני בטח ובטח לא סומכת עליך.״ אמרתי את מחשבותיי כלפיו לאחר כמה דקות של שקט מתוח.

הוא לא הגיב לדבריי, הרגשתי שהוא מסרב להשלים עם מה שאני אומרת, אבל בכל זאת נותן לי להביע את רגשותיי.

״לקחת תפקיד שלא שייך לך, גנבת אותו-״

״התפקיד הזה הוא זכותי מלידה.״ הוא קטע אותי בקולו החד, קול גברי ומחוספס שמעיד על הגבר שהוא.

הצבע שלו שחור בדיוק כמו שלי, זה אומר שהוא חזק ואני מפחדת שאולי.. אולי הוא חזק ממני?

״איבדת כל זכות לקחת אותו, הוא לא שלך יותר. גם המקום שלך לצד הלהקה לא אמיתי.״ קבעתי והרגשתי את הרתיעה בשפת הגוף שלו, אבל הוא מיהר להסתיר את זה ממני.

אולי המילים שלי כן חודרות אליו, אולי כן פוגעות בליבו. אני לא רוצה להכאיב לאף אחד, ולא רציתי להכאיב לו -אבל הוא היה צריך לוותר על התפקיד ולא לדרוך על אחיו, על לוקאס.

אני מרגישה אהבה ללוקאס... אבל היא לא אהבה רומנטית. אני מעריכה אותו, גדלתי איתו והוא קיבל אותי תמיד. אני לא אתן לזרים לדרוך על אנשים שאני אוהבת.

ברק חדש כאן אבל בכל זאת האינסטינגטים שלי אומרים לי לסמוך עליו, לתת לו את מקומו לצידי וזה מפחיד אותי. למה שאני אסמוך עליו?

״ואולי הם רואים בך גאולה, אבל אתה רק צעצוע חדש במשחק של גייקוב.״ בשרתי לו את החדשות בחיוך משועשע.

הוא משך בכתפיו בחוסר אכפתיות ״צעצוע.. משחק.. למי אכפת? התפקיד הזה יציל אותי.״ הוא אמר בשקט והסיט את מבטו בחולשה.

למה הוא נותן לי לראות חולשה? הוא מרגיש בטוח לצידי כי הצלתי אותו מהציידים? אני לא יכולה לשמור עליו לנצח מהם, הם ירדפו אותו וגם אותי.

״אתה לא תוכל לברוח מהציידים לנצח, אתה תוביל אותם ישירות אלינו, כמו אתמול.״ אמרתי כשההבנה נפלה עליי. ״אני ממליצה לך לברוח, תלך מכאן.״ אמרתי בשקט ונעמדתי מולו. מבטי מבהיר לו בדיוק שאני לגמרי מתכוונת לזה.

יש הרבה שמועות של ציידים יש חומרים שעלולים לשתק אותנו, שלא נוכל לתקוף אותם. הם ראו אותי אתמול והם יודעים שיש להם עסק עם עניין די קשה.. הם יתכוננו אליי בפעם הבאה.

״אני לא הולך, הגיע הזמן להיות חלק מהלהקה.״ הוא קבע, הזדקף במקומו הרחק מהקיר והמשיך בדרכו בשביל לכיוון היער.

״אתה לא חלק מהלהקה זאב מוזר״ הרמתי את קולי בזמן שהוא המשיך להתרחק.

״את זה אנחנו כבר נראה״ הוא לחש לעצמו כאילו אני לא שומעת.

אני מאמינה שהוא חשב שאני לא שומעת, ובאמת לא הייתי אמורה לשמוע הרבה דברים השבוע.. אבל חוש השמיעה שלי נהיה חד יותר.

אני מתחילה לחשוב שזה בגלל האיום של ברק על מקומו של לוקאס בלהקה או... שזה סיבה הרבה יותר גדולה, אולי בתוכי גדל וקם משהו מסוכן יותר, כמו קיר האש שבניתי.

****************

אל תשכחו להצביע, נתראה בפרק הבא❤️