מלכת הלילה

פרק 43 - חזרה הביתה:

קיבלתן פרק ארוך היום כי אתמול לא עלה פרק❤️ מקווה שתהנו(:

******

״אוי אלוהים,״ מתנשפת ספיר, ״כן, כן, כן, לעולם לא הייתי כל כך מאושרת...״ ממלמלת לעצמה כשהיא עוצמת את עיניה. בכל יד היא מחזיקה עקב אחד כחול שמפזר חוטים, ראשה שמוט לריצפה ושערה הבלונדיני אסוף לאחור בגולגול מלכותי מלא סיכות.

אני מכווצת את גבותיי בגועל ומסתכלת עליה מאחור, ״אולי תרסני את התגובות שלך? זה נשמע רע!״ אני צועקת ונועצת בגבה מבט כועס.

לוקאס מצחקק לידי, ״כן זה קצת... גס.״ הוא אומר ומניח את ידו על בטנו כשהוא לא מצליח לעצור את הצחוק.

אני מחייכת חיוך קטן לעברו כשאני רואה את מבטה של ספיר מסתובב לאחור, היא נועצת בי מבט רצחני ושניה לאחר מכן מגלגלת את עיניה.

אנחנו עולים על השוליים של הכביש הראשי, שלט מעץ של ׳עיירת טופר׳ נמצא ממש לידנו כשבצד השני של הכביש יערות הפראים פרוסים לרווחה וקוראים לי להשתגע מאושר.

העצים עומדים עם השמש החמה של הזריחה, העלים שם קוראים לי לבוא ולהרגיש אותם תחת כפות רגליי שלא היו יחפות כבר תקופה ארוכה.

״עשינו את זה!!!״ אני צורחת ולוקחת את ידו של לוקאס בתוך ידי, מתחילה לקפוץ במקומי באושר כשלוקאס ממשיך לצחוק על המצבים המטורפים של כולנו.

״נשנה צורה?״ אני שואלת את לוקאס בחיוך, דקה לפני שהוא עונה לי יד גדולה ועצומה מונחת על שתי כפות ידינו, מפרידה אותנו בעדינות מלאת ארס כשברק מרחיק את לוקאס ממני ונעמד מולו.

״צריך לסדר דברים מול אבא.״ הוא אומר בקול נמוך ורציני ללוקאס שמכווץ את גבותיו ולא מבין מה פשר ההתנהגות שלו.

אני נועצת בו מבט רצחני כשאני מניחה את ידי על כתפו ודוחפת אותו הרחק, כמעט אל הכביש. ״אתה מפריע.״ אני נוהמת, תופסת שוב את כף ידו של ברק ומתחילה לרוץ ביחד איתו את הכביש, משאירה לברק את הזכות להתמודד עם כל להקת הטכנולוגיה.

״הי! להקות זה לא התפקיד שלי!״ קולו של ברק נשמע מאחורינו אך אני משנה צורה לזאב שחור וענק, כפותיי נוגעות באספלט של הכביש כשאני מחזירה מבט שחור לברק, עיניי לא זוהרות עכשיו.

אוזניי מורמות ואני מעבירה מבט על כל האנשים שבוהים בי ובלוקאס. לוקאס זאב קטן ממני, כמו רובם. צבע גופו חום בהיר עם טיפה לבן בזמן שאני ההפך לחלוטין, משדרת עוצמות ואימה לכל מקום בלי כוונה.

אני מחזירה מבט ללוקאס ומסמנת לו עם עיניי שזה לא מעניין, אך הוא מתעקש והולך בחזרה אליהם.

״תשנו צורה גם!״ ברק פוקד עליהם לפני שמשתנה לזאב שחור וענק, הוא חוצה את הדרך ונעמד מולי, עיניו זועפות וזוהרות בכחול בהיר ומסחרר. הוא גבוה ממני, הוא גבוה ממני?! לעזאזל זה כואב.