פרק 33 - ברק*

244 22 10
                                    

שימו לב, כל פעם שיהיה פרק מנקודת מבט של ברק יהיה כתוב למעלה בצירוף כוכבית.❤️
אם יש לכן שירים שהייתן רוצות לשמוע במהלך הפרק, תרשמו לי שם... כי השירים שאני שומעת לא מתאימים לסיפור😂

*******

״הצילו!״ ״תעזרו לי!״ קול מאושר, מלא צחקוקים והתנשפויות מאמץ נשמע לאוזני בתערובת קולות של ילדים צועקים ״אנחנו נתפוס אותך!!״ נשמע בקולי קולות, הדהד ביער הרדום עם עצי היער מלאי השלג, ועשה אותו למקום מאושר.

קולות של הבחורה הצועקת נשמע לאוזני שוב, כל פעם היה נדמה שהם מתקרבים, ככל ששמעתי את זה יותר ככה זה נשמע מוכר יותר.

עמדתי ליד עץ ברוש ענק באמצע הלילה, חולצתי השחורה הייתה צמודה ולא מחממת, ראו את פתיתי השלג נחים עליי בעדינות, ידי היו בכיסי הטרנינג שלי כשנשענתי טיפה על העץ.

התנתקתי מהעץ עם גבות מכווצות, מי יכול להיות כאן? הסתתרנו במקום כל כך רחוק, אין סיכוי שמישהו ידע להגיע לכאן אלא אם כן הוא לא מפחד להיטרף בידי אחד הדובים בסביבה.

כשנעמדתי לצד העץ גוף קטן התנגש בי בעוצמה עד שגבי פגש שוב את העץ. הריח הזה... ריח וניל עדין שמתחיל להתפוגג בגלל ריח פרחים.

ידיי עלו לאחוז בגבה של הלביאה ששגעה לי את הראש בימים האחרונים, התעלתה על כל צפייה שהייתה לי.

שערה השחור אסוף לקוקו מבולגן, היא לובשת סריג לבן שחושף את כתפה השזופה ואת כתפיית החזייה שלה, שגם היא בצבע לבן.

ידיה נכרכו סביב גופי ועטפו אותי במהלך ההתנגשות, ופניה נקברו בחזי כשקול מלא צחקוקים יצא מפיה.

ראשה עלה למעלה ונגלה לעיניי. אפה טיפה אדום מהקור, לחייה סמוקות, שפתיה ורדרדות ומבריקות, ועיניה הכחולות... כל כך עמוקות, בהירות ושואבות שראיתי אי פעם - היו מלאות מרץ ואושר, מלא צחקוק שמילא את ליבי. היא הפנטה אותי עם המראה המושלם הזה בין זרועותיי.

חייכתי חיוך גדול לפניה המאושרות והטיתי את ראשי בתהייה, החיוך נמוג אט אט מפניי כשהיא מסתכלת עליי בעיניים גדולות, ״מה את עושה כאן?״ שאלתי בקול מאשים והידקתי את אחיזת ידי על גבה התחתון.

״אני? כאן?״ שאלה בחיוך גדול והפילה מעט את ראשה לאחור, ״אני לא כאן, אתה מדמיין.״ נשכה את שפתה התחתונה כשסרקה את פניי.

״אני מדמיין?״ חזרתי על דבריה, ״לא נראה לי... יכול להיות שאת עושה שטויות?״ החלפתי למבט רציני, כפות ידיי התפרסו על מותניה ולחצו בדרישה לתשובה, שוב. נעצתי את עיניי ברצינות לתוך עיניה ונתתי לעוצמה של השקט לרדת עליה על מנת לבלבל אותה.

״איזה שטויות... אני לא יכולה לעשות שטויות כשאתה מדבר שטויות, זה יותר מידי שטויות.״ אמרה והרימה את אצבע כנזיפה, הסתכלה על ידה זזה מצד לצד ברוח שטות.

מלכת הלילהWhere stories live. Discover now