אני יוצאת מהאוהל בצורתי האנושית, ואני הולכת לקרון רכבת ישן בצדי היער, שם יש לנו שירותים ומקלחות שנוצרו לפני הרבה מאוד שנים.
אני נועלת את הדלת ומסתכלת על עצמי במראה. השירותים מלוכלכים, הכיור מלא בוץ, והקירות מלאים בציורים של זאבים רצים או נלחמים אחד בשני.
במראה עומדת אותה נערה אבודה, עם הכוחות המוזרים, כוחות שהיא לא מבינה. שערה השחור מתפזר סביבה בפראות ומעיד עליה שרצה כל הלילה ביער. שפתיה תפוחות ואדמומיות, וריסיה השחורים ממסגרים את עיניה.
לרגע אני חושבת, איך נראות העיניים שלי? למה אני לא יכולה פשוט לשלוט בזה ולראות את עיניי האדומות והזוהרות בעצמי? למה אני חייבת לאבד שליטה כדי להפגין את סוג דמי של צאצא קדמוני?
למה צריך חושך או רגש עוצמתי בשביל השיט הזה?
אני מנסה לגרום לעיניי להבהב, לזהור, אבל כלום לא קורה. אנחת יאוש יוצאת מפי כשאני שמה את ידי על הכיור המלוכלך, משפילה את ראשי מטה ומנסה שוב.
ידי נסגרות בחוזקה על הכיור ואצבעותיו מלבינות מהכוח, הכיור רועד מעוצמה, אצבעותיי מרגישות חמימות כאילו בעוד רגע האש תצא מתוכן ותשרוף את הכל.
אני מריצה בראשי דברים שמציפים בי רגשות, הרבה סצנות עולות בעיניי, אבל בעיקר הילדות שלי.
ילדים בבית הספר שמצביעים עליי מרחוק וצועקים ׳את מוזרה!׳. או כשרציתי לבוא איתם לצייד, ׳אף אחד לא רוצה להיות בחברה של זאב שחור!׳ או כשניסיתי להפגין דעות, ׳את מפחידה אותי.׳
אני מרימה את מבטי ונועצת אותו בדמותי, מגלה כי כלום לא קרה. עיניי הכחולות והאנושיות חוזרות למבט מיואש במקום הלוחמני.
אני עוזבת את הכיור מכווצת את אגרופי ובלי שליטה האגרוף נשלח לנפץ את דמותי שעל המראה.
הזכוכית נשברת ומתרסקת על הכיור שנשבר ונסדק מאחיזתי. החלק שנשאר על הקיר נראה כמו קורי עכביש ודמותי עליהם, על כל זכוכית בנפרד, הכל נראה שחור.
אני מוציאה את ידי לאט מהזכוכיות ושוטפת אותה במים, החתכים נסגרים במהרה והדם נשטף ממני במהרה. אני שוטפת את פניי ומגרגרת בפי מים.
לאחר שאני מסיימת להתארגן, אני הולכת ליער, אני לבושה במכנס קצר כחול ופוטר לבן רחב.
בצעדים איטיים וראש מורכן אני עוברת בשדה הירוק, העלים מלטפים את רגליי החשופות בעדינות, האוויר מלא לחות מהחורף, והעננים מעליי נראים כמו פרוות כבשים נעימה, השמש מחממת טיפה וגורמת לצביטה קטנה בליבי כשאני נזכרת בכוחותיי האכזריים.
״אבא!!! תפסיק!״ אני קוראת בצחוק גדול כשאני, אמא, ואבא יושבים ביחד על המחצלת ועושים פיקניק.
אבא מדגדג אותי עד קוצר נשימה ואני מנסה לחמוק מידיו אבל אז הוא מחבק אותי בחוזקה ״אני אוהב אותך ילדה שלי, אני תמיד אוהב אותך.״ הוא לוחש לי באוזן.
YOU ARE READING
מלכת הלילה
Werewolf**הושלם** (ימחק בקרוב!) וונוס, אשת זאב פראית שגדלה ביערות החמים, יש לה בעיות שליטה קשות שבעבר הובילו להריסת משפחתה, היא נשלחת לציף גייקוב אבל הוא לא עוזר לה. וונוס בתור זאבה שחורה לא מתקבלת לתוך הלהקה, ונשארת חרדה חברתית לשארית חייה. ברק, מתגלה כאיש...
