מלכת הלילה

פרק 42 - נשיקת לילה טוב:

אז... לא רציתי להעלות את הפרק היום אבל קיבלתי יותר תגובות מבדרכ על הפרק הקודם שהחלטתי להעלות לכן את הפרק הזה לפני שבת.
שימו לב שלא דילגתן על פרק 41.
שבת שלום❤️❤️

*******

אחרי השיחה עם ברק היה לי קצת קשה להגיב, לזוז או לנשום בצורה סדירה. מה שהוא אמר המשיך לרדוף אותי, לרוץ לי במחשבות בלי סוף.

קרה למישהו שהוא אוהב משהו, משהו קשה. הוא לא תיאר בדיוק מה, אבל הוא אמר מי עשה את זה ואת איזור התקיפה.

אבא של ספיר - ג'יימס רצח את אח של ברק, גם אם ברק לא הצליח להשלים את המשפט בצורה גלויה מול פניי, זה מה שזה בין השורות.

הוא כואב את מותו עד היום, עיניו שידרו כאב עצום כשהוא דיבר, הרגשתי את ליבו דופק מהר יותר, הוא נלחץ מהמילים של עצמו כמו מי שלא הודה מעולם. הוא איבד אח, אבל מאיפה לעזאזל יש עוד אח? כמה אחים יכולים להיות לו? אני יודעת על לוקאס, עכשיו אני יודעת על איידן ועל ברק, אולי יש עוד?

חזרנו למדורה, התיישבתי ליד לוקאס גם אחרי כל המבטים המתעקשים של ברק. לא סלחתי לו - ואני לא אסלח. הוא לגמרי מרח אותי, מבולבל או לא, הוא ישלם, ישלם הכי חזק שאני יכולה לתת לו לשלם, כמה שאני אצליח להחזיק מעמד - אני אחזיק.

לוקאס כרך את זרועו השמאלית סביב גבי התחתון, הניח את ראשו על כתפי ונח, עצם את עיניו ונהנה מהחום של האש.

הסתכלתי על זווית פניו ורגשות אשם עצומים נפלו עליי. לוקאס נראה אחרת, משהו השתנה בו כשעזבתי, אפל יותר, מדוכא יותר, נראה שהוא נהנה מהסביבה הבטוחה, מנצל כל רגע לפני שיקחו לו את זה.

״אז, עכשיו כשחזרתם זוג מוזרים... אפשר הסבר ל׳אני יודעת איפה הם מתגוררים׳?״ קיילי הורסת את האווירה ומחזירה אותנו לנושא הציידים שוב כשהיא מחקה את קולי בלעג.

״הי! אני לא נשמעת ככה!״ מחאתי, ״אני שמעתי לאן הם בורחים לפני בערך... חודשיים אני חושבת. בקיצור, נחזור עכשיו למחנה הפראים, ליער האהוב שלי ואז אני אלך לשם, נראה את המצב ונחליט.״ משכתי בכתפיי.

״אני בעד להרוס להם הכל,״ ממלמל לוקאס על כתפי, ״לשבור להם את המשפחות, את כלי הנשק, את כל החיים... נתפרע עד הסוף.״

״אנחנו נהרוס... ועוד איך נהרוס.״ אני מחייכת חיוך קטן מלא משמעות, אני רוצה להרוס להם הכל, במיוחד אחרי שאני נזכרת איך הם תלו את ברק שם על העץ באותו היום, שניה לפני שהצלחתי להבעיר קיר אש מטורף שעד היום לא הצלחתי לעשות שוב...

״לוקאס.״ קול מבוגר קורא ללוקאס מבין העצים, גופו של לוקאס נדרך עליי, מתכווץ בפחד שניה לפני שהוא מרים את ראשו ומסתכל לכיוון הקול.

לוקאס בא לקום אך אני תופסת בידו, ״אל תלך, רק באתם... תישאר איתי עוד קצת.״ אני מבקשת בחיוך קטן, לוקאס מפנה את ראשו אליי, מעביר מבט בין ידינו לראשי, ומחייך אליי בחמימות אך מניד לשלילה ויוצא מאחיזתי, הולך לבין העצים.