פרק 26 - רכושניות:

257 21 7
                                    

הייתי בתוך הסיוט הזה בדיוק שמונה שעות. עכשיו כבר לילה בחוץ ולא עשיתי כלום היום חוץ מלדפוק את הראש בקיר לצד דמות שטוענת שהיא אני או שאני היא... אין לי מושג. וגם... יכול להיות שאני וברק חצינו איזה קו ביחד, לא הייתי צלולה בדעתי, לא, הייתי הכי צלולה שאפשר, הרגשתי כמו חיית טרף ערה ובועטת.

אני וברק יוצאים מהחדר ביחד, ידי הקטנה והרועדת שלובה בתוך ידו הגדולה כשאנחנו הולכים ברובוטיות לתוך החדר.

כשאנחנו נכנסים, אנחנו צועדים ביחד, ברק לא עוזב את ידי ואני לא משחררת אותה. הוא הולך איתי עד שאנחנו מגיעים למיטה הגדולה. אנחנו נעמדים קפואים למול המיטה הרכה מול עניינו, היא כל כך מסודרת, חמימה ורכה, אבל המחשבות שלי בדיוק ההפך. אני מרגישה שאפילו ברק עמוק במחשבות, לחוד שם איפשהו.

אני מסיטה את השמיכה באיטיות עם ידי הרועדות, מתיישבת במיטב ומחליקה מתחת למיטה. ראשי נעוץ בתוך הכרית, אור הירח מוקרן על פניי הישר מהחלון מעל המיטה. אני בוהה בברק שעומד שם דום אל מול המיטה, הוא מסתכל על פניי, בוחן אותי.

אני לא יודעת איך נצליח לשרוד, אם נשרוד. איל אני אצליח לאהוב את עצמי? האם זה דבר כל כך קל בעיניי אחרים? ומי זה את והוא לפי דבריה של הפנתר, אני אמורה לצאת לחפש את הוא? אני אמורה להמשיך בחיי, לנסות לאהוב את עצמי, להילחם ולקוות שהוא ימצא אותי?

הדמעות החמות תקועות מאחורי עיניי, אני לא רוצה להראות חולשה, לעולם לא הראתי ולא הראה לאיש. אבל אני אני כן מרגישה רצון לחפש נחמה, לחפש אצלו את הנחמה שלי. להשתלב לתוך גופו החמים, לתוך ריחו, לתוך החוזק שמוסתר עמוק בתוכו.

אני לא מכירה אותו, לא הספקתי להכיר כלום אצלו, אבל זאת בהחלט המטרה הבאה שלי. אני אלמד אותו, יותר מרק את גופו הסקסי והגברי, יותר מהריח והעיניים הירוקות והמהפנטות. אני אגרום לזה להיות עמוק יותר.

אני זזה טיפה הצידה, מפנה לו מקום במיטה. ברק מכווץ את גבותיו בבילבול אבל נכנס לתוך השמיכה.

גופו החמים מורגש לידי, אבל הוא לא עושה כלום, הוא מרגיש שאני עייפה, אני בטוחה שאני גם נראית זוועה.

ידיי נשלחות לצדדי בית החזה השרירי שלו, ואני עולה מעל גופו. גופי מתחכך בשלו כשאני קוברת את ראשי בתוך שקע צווארו. אפי מריח את ריחו הנעים והשליו כשאני עוצמת את עיניי ומשחררת אנחה עייפה לתוך אוזנו.

ברק קופא תחתיי, לא יודע מה לעשות. ״אני פשוט צריכה אותך איתי, אל תעזוב.״ לחשתי לאוזנו. קולי כל כך חלש, כל כך פגיע....

הדברים של מה שלעזאזל הזיתי בביצה ההיא... הם עירערו אותי עד שיגעון, כמו רעידת אדמה או צונאמי שאי אפשר לשרוד. החזה שלי מלא בהרגשה רעה שמנקרת וממררת את ליבי.

מלכת הלילהWhere stories live. Discover now