בוקר טוב, לאחרונה אין לי זמן להעלות לכן כל יום פרק אז אני מאמצת שיטה חדשה כדי להוריד מהמצפון שלי - כשלפרק הזה יהיו 10 הצבעות אני אעלה את הפרק הבא, ככה אני לא אהיה בלחץ והכתיבה תהיה יותר טובה🥰
תהנו מהפרק, יום טוב❤️
********
אני הולכת ביער, בשתי ידי זוג עקבים לבנות ויפות שלא רציתי להרוס כי המצפון לא נתן לי, ואני עם פנים זועפות מלאות דמעות.
אני כל כך כועסת, אני לא מאמינה שהם אקסים, איך הוא לא סיפר לי? איך הוא לא אמר שום דבר? אבל את האמת שניחשתי לבד, כבר אמרתי לעצמי שקרה ביניהם הרבה יותר ממה שהם אומרים, מה שגם זה מתחבר לי עם המילים שששמעתי באותו יום במדרגות - כשהיא אמרה שהוא שלה, ששום ריב לא יפריד ביניהם, או במעלית כשהיא אמרה לו ׳חזרת׳ בחיוך מאושר.
״חכי רגע וונוס!״ קולו של לוקאס נשמע מאחורי ואני מיד עוצרת את עצמי ומסתובבת אליו. ״לא... אל תבכי בגלל האדיוט.״ הוא מתקרב אליי ומושיט את שתי כפות ידיו אל פניי, מנגב את הלחיים שלי לאט ומסתכל עליי במבט כואב.
״ה-הוא שיקר לי..״ אני מגמגמת מתוך בכי שממשיך לזרום לתוך ידיו של לוקאס, ״הוא כל הזמן רק משקר לי.״ אני רוכנת לתוך ידיו והוא אוסף אותי לחיבוקו החמים, עוטף את זרועותיו סביבי במקום נחמה.
״מה קרה? מה הוא אמר? איך הוא שיקר?״ לוחש, מפיל עליי את השאלות שלו אחת אחרי השניה. אני מרימה את פניי אליו, עיניי הגדולות מסתכלות עליו בפינוק כשאני מושכת באפי.
״הוא וספיר היו ביחד!״ אני צועקת עליו, ״הוא לא סיפר לי! הזונה הזאת אמרה לי שהוא שלה! ששום ריב לא יפריד ביניהם!״ אני רוקעת ברגלי ויוצאת מאחיזתו, ״אעאעא!״ אני צועקת, מסתובבת עם גופי ונשענת עם ראשי על העץ, ״אני רוצה לרצוח אותה...״ אני לוחשת לגזע העץ.
לוקאס מניח את כף ידו על כתפי ומלטף בעדינות כשהדמעות ממשיכות לזרום במורד לחיי וצווארי. ״אני רוצה לנשוך אותה כל כך חזק שהיא לא תוכל לנשום עוד נשימה בשטח שלי.״ אני נוהמת בקול נמוך ומסוכן, מסתובבת בנחישות חדה אך נתקעת בתוך חזהו של לוקאס.
״את לא הולכת לשום מקום.״ הוא קובע, ״אנחנו מתעלמים מהם, נמשיך בשלנו. מצידי נכריז שאנחנו ביחד או כל דבר שיגרום לו לסגת אחורה.״ הוא אומר ומרגיע אותי.
״תלך שניה, לוקאס.״ קולו של ברק נשמע, אני מציצה למאחורי גופו של לוקאס ורואה אותו עומד ליד עץ מאחורי לוקאס, ידיו משולבות על חזהו כשהוא מסתכל עליי במבט מתחנן, רואה את כל הכאב ניגר על פניי כמו דם.
״לוקאס לא הולך לשום מקום, אתה הולך!״ אני צועקת ויוצאת מידיו של לוקאס, מתקרבת אל ברק בצעדים רוקעים עד שנעמדת מול כל גובהו. הוא מרכין את פניו אליי כשאני נועצת את אצבעי בחזהו הרחב, הוא גבוה כל כך שאני מרימה את פניי למעלה ומנסה להבהיר נקודה.
״תלך! תהיה אומגה מזויין מחוץ לשטח שלי!! אני לא רוצה אותך פה ואני רוצה שתלך!״ אני אומרת את אותו הדבר שוב ושוב. שרק ילך, שרק יעלם לי מהעיניים, שיתן לי חופש. נמאס לי לכאוב את הדקירות האלה בכל פעם שקורה משהו עם ספיר - שעכשיו התגלתה כהאקסית שלו באופן רשמי.
״אני לא הולך לשום מקום!״ הוא תופס את פרק כף ידי באגרופו ומסובב את גופי, טורק את גבי לתוך גזע העץ ליד. אני מסתכלת עליו בפנים זועפות כשהדמעות ממשיכות לרדת על פניי.
״לך לוקאס, אתה מפריע.״ הוא מסנן, פניו מול פניי, נשימותיו על פניי כשהוא מרתק אותי לתוך העץ כדי שלא אברח. הוא עצבני... עיניו נחושות כל כך לעצור אותי. רגל אחת שלו נכנסת בין רגלי כשאני מנסה להזיז אותן, עכשיו הוא חוסם אותי לזוז מכל מקום אפשרי.
אני שומעת את צעדיו של לוקאס מתרחקים, הוא נושף אוויר בתסכול ונעלם בהמשך היער למקום אחר.
״אני לא הולך, את מבינה אותי? אני נשאר.״ מבהיר, כף ידו עולה לתפוס את צווארי מקו הלסת והוא משעין את ראשי אחורה בשליטה, מבהיר את דעתו בנושא כל כך קרוב אליי.
״אני לא הייתי אמור לספר לך שום דבר, לא היית בשבילי מישהי בכלל עד לפני שלושה שבועות וונוס! מה ציפית? שאני אפתח את כל ליבי בפניך?״ מטיח בי, ״וחוץ מזה, אני וספיר זה ישן, אין בינינו כלום יותר! את סתם עושה עכשיו דרמה, את מבינה את זה?!״ הוא צועק, אני מסתכלת עליו המומה, לא מבינה מאיפה הצד הזה יצא ממנו. עד עכשיו הוא לא רצה להסביר את עצמו, זה לא עניין אותו, אבל עכשיו הוא מנסה.
״אז תפסיקי לבכות עכשיו ותעמדי מולי כמו שצריך.״ פוסק ומתרחק מגופי, נעמד מולי עם ידיים על החזה בהחלטה.
אני משעינה את ראשי על העץ, אין לי מספיק כוחות לעמוד בעצמי, אני צריכה עזרה עכשיו. ברכיי כואבות מידי בשביל להתחיל לזוז, כובד הרגשות בחזה שלי עצום מידי. המילים שלו נופלות לתוכי לאט לאט, מחלחלות באיטיות עד שאני מבינה.
הוא לא היה חייב לספר לי מעולם.
״לעזאזל עם זה.״ ברק מסנן ותופס ברגליי עם זרועותיו. מפי יוצאת צווחה קטנה אך אחר כך אני מרגישה שאני על הכתף הפסיכית שלו, היא זזה תחתיי בקצב ההליכה שלו. כף ידו של ברק מתמקמת על התחת שלי במגע שמקפיץ אותי מעט, שולחת גלים לגופי ומכווץ את בטני התחתונה בתחושה זרה. כף ידו חמה ולוהטת שומרת עליי שלא אפול, ואולי הוא מצנזר אותי בגלל השמלה...
אני רואה את האגן שלו זז בתוך החליפה הפסיכית, התחת שלו אסוף בתוך המכנס השחור בצורה מושלמת... וונוס מה יש לך?-
ברק מכניס אותנו לתוך אחד האוהלים, שם אותי בעדינות לשכב על הצד כשהוא רוכן מעליי ומכסה אותי בשמיכה דקה.
הדמעות הפסיקו לרדת מפניי, גופי עוד בשוק מכל מה שקרה, מאיך שהמצב הידרדר כל כך... באמת עשיתי יותר מידי דרמה, אבל זה כלום לעומת מה שיכולתי לעשות.
״איפה אנחנו?״ אני לוחשת אחרי כמה רגעים של שקט, ברק בינתיים סידר את הדברים שלו בצד ויצר מקום לצידי במזרון.
״באוהל שלי.״
YOU ARE READING
מלכת הלילה
Werewolf**הושלם** (ימחק בקרוב!) וונוס, אשת זאב פראית שגדלה ביערות החמים, יש לה בעיות שליטה קשות שבעבר הובילו להריסת משפחתה, היא נשלחת לציף גייקוב אבל הוא לא עוזר לה. וונוס בתור זאבה שחורה לא מתקבלת לתוך הלהקה, ונשארת חרדה חברתית לשארית חייה. ברק, מתגלה כאיש...
