מלכת הלילה

פרק 19 - זלזול מר:

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
התלבטתי אם להעלות פרק או לא, חשבתי שזה יהיה לא מכבד אבל אז חשבתי שוב. היום הזה קשה מאוד, ואני לא רוצה שיהיה דיכאון כל הזמן, קחו את הפרק למקום טוב ביום הקשה
הזה❤️

************

נכנסנו לתוך חדר עצום, עמודים ענקיים ארוכים ורחבים בצבע חום בסגנון מצריים היו אחד אחרי השני כמו קישוט. הרצפה הייתה ממרצפות יפיפיות, נקודות זהב ונקודות כסף מעורבבות בנצנצים אפורים.

בצדדי החדר בקיר הרצוף היו חלונות גדולים בצורה מעוגלת, לפחות ארבעה כאלה, הווילון שכיסה אותם היה בצבע ורוד בהיר כך שהשמש כן הצליחה לחדור פנימה ולהתפרש על הריצפה.

הלכתי לצידו של ברק לתוך החדר העצום, התקרה הייתה רחוקה שנות אור מאיתנו, הרמתי את מבטי וסרקתי את כל החדר שוב ושוב, עדיין בשוק.

כשסיימתי לחקור את החדר הענק מבטי נפל והתמקד בכיסא זהב רחב במיוחד, עליו ישבה אישה מבוגרת. כל הדרך אליה הייתה מדרגות לבנות עם שברים בצורת שיש ישן.

שמלתה בצבע כסף אפור מנצנץ, היא ארוכה ונפוחה, מחסה את כל רגליה, המחשוף שלה נצמד לחזה ומוחץ את שדיה כלפי מעלה בגסות. שערה האפור קצר עד לכתפיים ופניה מקומטות מהשנים מכותרות בעיניים חומות חסרות רגש.

היא התרוממה ממקומה, נעצה בי מבט בז וירדה את כל המדרגות אלינו. היא לא אמרה מילה, היא המשיכה לבחון אותי בעיניים סקרניות ושופטות, מפחידה אותי טיפה.

המתח שרר באוויר והרגשתי צורך עז לקרוע אותו עם ציפורניי, אבל זה לא באמת אפשרי, גם לא לי.

כשהיא הגיעה אלינו, היא נעמדה מולי, ראשה זקוף מעלה וסנטרה מורם מעליי בהתרסה. ״את צאצא של אלפא קדמוני?״ היא שאלה, הרגשתי את הזלזול שלה נכנס לתוך חזי ומבעיר את ליבי בלהבות של הגהינום.

ידו של ברק השתחלה למאחורי גבי כתמיכה, הוא שם את ידו על מותניי ולחץ טיפה. הרגשתי את כובד ידו הגדולה על גופי, את הכוח העצור בה, כמעט התפללתי שהכוח הזה יפול עליי.

התפתלתי קצת תחת מגע ידיו, מהתחושה החמימה שגרמה לכולן להתבלבל.

״כנראה שכן.״ אמרתי וחייכתי חיוך צבוע אל פניה הבוחנות בזלזול. היא הלכה כמה צעדים לאחור, הסתובבה על עקביה ופנתה לכיוון השולחן שנמצא מאחורי כל העמודים הענקיים.

השולחן פרוס בצורת מלבן, ומפה זהובה מכסה אותו. עליו מונחים כל מיני נרות, סירים, סכינים.. מה זה? הרגשתי איך הסקרנות מפוצצת את חזי, כל כך רציתי לרוץ לשולחן ולהתחיל לעשות בלאגן, בלי לשאול שאלות.