מלכת הלילה

פרק 59 - להתפרק לרסיסים:

שבת שלום! אל תשכחו להצביע❤️
תודה לאלה שכן מצביעים, אני מעריכה אתכן עד מאוד❤️❤️

*******

״את יכולה להתחיל לתת הסברים, זה יהיה פשוט יותר.״ אני אומרת בקול יציב וחף מרגש בזמן שאני עומדת מול ספיר.

אנחנו נמצאים כולנו בקוטב הצפוני, האנשים כאן קיבלו אותנו בברכה - הם לא יודעים דבר על הציף שלהם או על העובדה שהוא פאקינג בתוך שק מאחורי כל הזמן... אז זה הזמן להשתעשע. השלג נמצא סביבנו בכל מקום, מבריק ויפייפה אך גם קפוא. עכשיו אמור להיות קיץ, אבל כאן? קפוא כאן בלי הפסקה, השלג לא מפסיק לרדת ולהיתפס בכובע הכחול שעל ראשי.

אני לובשת סוודר לבן שחושף כתף אחת, מכנס גינס ארוך ורחב עם נעליים לבנות עם צמר חמים בפנים. על ראשי כובע גרב כחול מחמם שמכסה את מצחי, שערי השחור יוצא מהצדדים ונשפך עד לאגני בגלים יפים.

מולי עומדת ספיר, ידיה קשורות לגזע עץ עצום. החבל שקושר אותה מבטנה ממשיך סביב כל העץ ובצד השני הוא קושר גם את גייקוב וג'יימס שרק מחכים לרגע שאני אפנה גם אליהם.

״אני לא רוצה להסביר לך כלום..״ היא בוכה, דמעות לא מפסיקות לרדת מעיניה, ״קר לי, בבקשה, בבקשה תנו לי להשתנות... או לפחות תביאו לי גקט, שמיכה, משהו!״ היא צורחת בכאב ושומטת את ראשה מטה להתנדנד ביאוש.

״כן כי את היית נורא מתחשבת גלאניס, נתת לי תאים במדבר, הכי סטייל שיש.״ אני אומרת בחיוך חסר כל ציניות, עיניי משדרות אליה רוע טהור שגורם לה להתפרץ בבכי חזק יותר. ״תספרי לי מתי התחלת לבגוד בנו, מתי התחלת לעבוד עם ג'יימס-״

״שוב.״ ברק נוהם מאחורי.

הוא מתקדם בצעדים גדולים ועוצמתיים אלינו, מתאפק לא להתפוצץ עליה בכל הכוח. ״בגדת בי כבר בעבר, אבל כזאת בגידה? בחיים לא ציפיתי לדבר כזה גדול.״ מניד בראשו עם פרצוף זועם.

״ככה זה שמאוהבים... אתה מאוהב בי כל כך שאתה לא רואה כלום.״ לוחשת ולפתע, מבעד לכל הדמעות חיוך אכזר לא פחות נמתח על שפתיה. ״זו הבגידה השניה שלי ברק.. באמת ציפיתי ממך ליותר.״ מוציאה את שפתה התחתונה בפרצוף עצוב מזוייף.

ברק תופס בצווארה ודוחף את ראשה ישירות לתוך העץ, נועץ אותה בתוכו בחוזקה. ״אני מאוהב, את צודקת.״ מסנן.

אני מסתכלת על המחזה בשוק, לא מצליחה לזוז כשטפרים חדים וארוכים יוצאים מציפורני.

״אבל לא בך... מאז איידן כל מה שאני מרגיש זה שנאה, שנאה שאת אפילו לא יכולה להבין.״ לוחש אליה ומוחץ את גרונה בחוזקה.

״שמעת על האימרה, הגבול בין האהבה לשנאה הוא דק?״ שואלת בהתגרות, קולה חנוק וצרוד מאחיזתו, ״אתה אולי שונא אותי, אבל אתה גם אוהב, ולא תברח מזה לעולם.״ מחייכת אליו, הפעם חיוך אוהב, חיוך מכיל.