פרק 11 - צ׳יף חדש:

259 28 7
                                    

הצבע האדום ירד לאט לאט מעיניי, הסקרנות הציפה את חזי אז הלכתי בצעדים איטיים לכיוון איפה שהיה קיר האש, העברתי את ידי על האדמה הרכה והנעימה.

״לא קרה כלום.. זה לא נשרף..״ מלמלתי בשקט, כיווצתי את גבותיי בתמהיה עמוקה והזדקפתי במקומי.

״מה זה היה..?״ קול גברי לחש מאחוריי.

הסתובבתי בחדות ונזכרתי, אסור לו לדעת! אסור לו לספר! הוא חייב לסתום את הפה שלו כי אם לא כנראה שיבהלו ממני, יפחדו כל כך שלא ירצו בהגנה שלי ואני לא מוכנה לוותר עליהם.

או גרוע מכל.. גייקוב ירצה לשלוח אותי לקבל עזרה אצל זאבי המזחלות, בקוטב...

צעדתי צעדים מהירים אליו, ותפסתי אותו מהחולצה. הוא קפא, לא העיז לזוז תחת מגעי מרוב פחד. נעצרתי במקומי למראה הפחד שרץ בעיניו.
עזבתי אותו וצעדתי אחורה.

זה הרגיש כאילו מחצו לי את הלב, סיבבו והוציאו החוצה. לא רציתי שהוא יפחד, לא התכוונתי.
רציתי לשמור עליו, למה אף אחד לא מבין אותי?

המבט הזה היה כל כך מוכר, כמו של אמא, אחרי שגרמתי למותה ולמותו של אבי, אחרי שרצו לעזור לי, לשלוח אותי לקבל עזרה... כמו שגייקוב ירצה לעשות.

אסור לי לתת להיסטוריה לחזור על עצמה.

״סליחה..״ מלמלתי בקול שקט, נזפתי בעצמי על הפגיעות שאני מפגינה. ״אסור לך לדבר על זה.. אני ניסיתי להגן עליך.. בבקשה אל תספר.״ התחננתי בשקט והרכתי את ראשי לריצפה.

״ואל תפחד ממני.. אתה עזרת לי, אני עזרתי לך-״ אמרתי בקול חנוק מדמעות, אך הוא קטע אותי בחדות.

״בדיוק, אני לא חייב לך כלום, למה שלא אספר על זה?״ הוא שאל, הפחד נטש את קולו.

הרמתי את מבטי ונעצתי בעיניו. ״כי..״ התחלתי לומר, אבל לא מצאתי דרך להמשיך את המשפט, הבנתי שהוא באמת לא חייב לי.

״תספר.. אבל אם תצטרך אותי שוב, אני לא אהיה כאן... הם לא ירצו אותי כאן אם יגלו.״ לחשתי בשקט את קול ההגיון שלי, נערתי את ראשי והמשכתי, ״הציידים רוצים אותך, אתה זקוק להגנה שלי.״

״אני לא סומך עליך..״ הוא לחש בשקט והרגשתי כאילו אנחנו חוזרים על הסיטואציה ביער, בתוך הערפל.

חיוך קטן הופיע על פניי, והוא בתגובה גם חייך ״זה אתה נכון? אם כן.. תדע שאני לצידך, עזרת לי ואני מוכנה לעמוד לצידך כדי שלא תמות״ אמרתי בחיוך.

״תודה.״ הוא אמר בחיוך, חשף את שיניו הלבנות. יכולתי להישבע שגם עיניו מחייכות עם שפתיו, הוא באמת חושש מהציידים. כמעט נפלתי מברכיי למראה החיוך הזה...

״רק אל תספר, כן?״ אמרתי כבדרך אגב והרמתי את ידי כאות אזהרה. ״בסדר אני לא אספר.״ הוא אמר והרים ידיים בכניעה.

מלכת הלילהWhere stories live. Discover now