מסך אדום נופל על עיניי, שרירי הופכים קפוצים ומנסים להתנגד לענפים שתופסים בהם בלחץ שעושה לי סימנים.
הפרח הוורוד מתרומם ונראה כמעט שיש לו צוואר..? הוא נעמד מעל ראשי ומנסה להכניע אותי. אני נועצת בו מבט מעורפל וקצת מסומם, לא מוותרת לו.
לפתע מאמצע הפרח יוצאת אבקה חונקת, האבקה עפה על פניי ומתפזרת באוויר בצבעי וורוד מנצנץ. הגרון שלי נחנק, אני משתעלת במלחמה, מתחננת לאוויר. יללות חסרות ישע יוצאות מפי, אני מרגישה אבודה בתוך החדר המזויין.
אני יודעת שצופים בי מבחוץ, אני שומעת את הצעקות של ברק מחוץ לחדר, את האגרופים שהוא נותן כדי להוציא אותי. אבל אני שומעת פתאום שהוא מפסיק להילחם, בדיוק כשאני מתחילה להיחנק. כל המבטים מחכים לראות מה אני אעשה עכשיו.
אם אני אעשה... חשבתם על זה?!
שאגה נפלטת מפי, ניבי יוצאים החוצה וציפורני החיה יוצאות ושורטות את הענפים שמחזיקים בי, אני קורעת אותן לחתיכות אבל כל פעם שענף נופל ענף חדש נשלח על גופי ושומר אותי שם.
בדיוק כשתחושת חסרת אונים עולה בחזי, גופי מתחיל מעקצץ בתחושה חמה. אני מנערת את ראשי, משפילה אותו מטה ומנסה בכל הכוח להתרכז, לשמור על שפיות ולצאת.
אל תהרגי את הצמח וונוס.. רק תרחיקי אותו ותצאי.. להרחיק ולצאת...
אני מרימה את מבטי לפרח הוורוד, גופי משמיע קולות התלקחות, ולאט לאט... עולה בלהבות אדומות. האש של גופי שורפת את כל הענפים בהתפשטות איטית ומענה, הריח השרוף של הענפים העבים עולה לאפי, הפרח מתרחק בחדות ביחד עם כל הפרחים שהיו מאחוריו באיום עליי.
הם לא רוצים להישרף כמובן.
ידיי יוצרות עיגולי אש אדומים שמסתובבים בספירלה, אני דוחפת אותן קדימה והאש נשלחת על פרח וורוד אחד שנצמד לקיר הזכוכית. הפרח הופך לשחור אפל במהירות, האפר שלו מתעופף באוויר שניה לפני שנעלם לגמרי.
הענפים נשרפים עד אפר גם הם, נופלים ביחד איתי על האדמה. גופי נוחת על האדמה של חדר הזכוכית, מבטי עולה למעלה באיטיות, עיניי זוהרות באדום מסחרר חושים.
שאר הפרחים שנשארו במקומם מתרחקים ונצמדים לקיר, משתדלים להתרחק מהאש שמתחילה לעלות מהאדמה ולהזדחל לכיוונם.
אני מסתכלת על גופי ורואה - כל גופי בוער בלהבות האדומות שלי, ידיי עד כתפיי מוציאות אש, ורגליי גם הן בוערות.
יש ממה לפחד, אני מבינה אותכם.
אני גם מפחדת.
״תפתחו לי את הדלת פרחים וורודות, או שלא תסיימו את היום הזה בין החיים!״ שאגתי בתקווה שאולי היצור שלא שמעתי עליו מעולם יחליט להקשיב ולהבין אותי.
הדלת נפתחה בקול שיחרור לחץ שוב, הפרחים הצטמצמו לפינה, הרחק מהאש שגופי מפיץ כאשר פסעתי לבחוץ.
ברק התקרב לגופי, הניח את ידיו על כתפי בעדינות למרות שהן מעלות להבות. התרחקתי ממנו בחדות, ״לא! אתה תקבל כוויה שוב.״ לחשתי.
ידיו חזרו שוב אל גופי, הפעם אל מותניי והוא קירב את גופי אליו, הבל פיו התנגש בפניי הבוערות, הוא לא נשרף מהאש עוד-
״אני לא נשרף כי את לא מכוונת אליי את האש..״ הוא לחש וענה על תשובותיי. ״אבל.. אבל איך?״ שאלתי בחוסר הבנה וכיווצתי את גבותיי בתמהיה.
״אולי את חושבת שאת לא שולטת בזה, אבל את כן. הזאב בתוכך יודע מה הוא עושה, הוא יודע מה את רוצה,״ קולה של הלנה נשמע מאחורי, ״את רק צריכה ללמוד לסמוך עליו.״
לסמוך, לסמוך זאת מילה גדולה, זו פעולה כמעט בלתי אפשרית בשביל רוב האנשים. סמכתי על עצמי, פעם. אחרי שהפכתי לרוצחת של הוריי התרחקתי מהזאב שבי, הדחקתי אותו עמוק לתוכי.
״אני לא שולטת בזה.״ אני אומרת, ״תראי אותי, אני כולי עולה באש מולך.״ אני מסתובבת בין זרועותיו של ברק כדי להיות מול הלנה. ידיו נכרכות סביבי בטני וראשו נח על שקע צווארי.
הוא מנסה להשפיע עליי בכוונה? הוא רוצה להרגיע אותי במגע?
הלנה התקרבה בצעדים איטיים לקראתי, אבל לא העיזה יותר. כנראה שיש אפשרות שהאש כן תשרוף אותה, היא לא ממש חביבה עליי. במיוחד אחרי איך שהיא התייחסה לגברת גלאניס בארוחה.. זה גרם לי לסלוד ממנה אפילו יותר,
אבל למה?
״תקחי נשימה עמוקה, תעצמי עיניים ותסתכלי עמוק לתוכך, תרגיעי את הנפש שלך, תחזרי על העובדה שאת בסדר, הכל בסדר.״
אני עוצמת את עיניי, משעינה את גופי לתוך גופו של ברק מתרפקת לתוכו, לחמימות שגופו השרירי מציע לי כדי להרגיע את גופי הבוער, ומניחה את ראשי על חזהו הרחב בפינוק.
אני בסדר, הכל בסדר. אני בסדר, הכל בסדר.
מבעד לחושך של עיניי אני רואה דמות שחורה, מימדי גופה עצומים ורחבים, עיניה בוערות באדום בוהק והיא נועצת בי מבט מרחוק.
גופה דומה לחיה חסרת רחמים...
אבל היא לא נשארת מספיק זמן בשביל שאני אדע מי היא או מה היא. האור מהבהב כמו אור מקולקל ומונע ממני לבהות בה.
״את בטוחה״ קולה של הלנה נכנס לראשי ומהדהד בחלל. אני מרגישה איך גופי נרגע, הוא פחות דרוך, שריריי כבר לא קפוצים במגננה.
אני פוקחת את עיניי ומסתכלת על גופי חסר האש, ״הצלחת..״ ברק לוחש באוזני, קולו הצרוד ומחוספס יותר מבדרך כלל מרעיד את נשמתי מעט.
״הצלחתי.״
___________________
אני לעומת וונוס, לא הצלחתי להתאפק עם הפרק..😂 מקווה שנהנתם❤️❤️🥰🥰
YOU ARE READING
מלכת הלילה
Werewolf**הושלם** (ימחק בקרוב!) וונוס, אשת זאב פראית שגדלה ביערות החמים, יש לה בעיות שליטה קשות שבעבר הובילו להריסת משפחתה, היא נשלחת לציף גייקוב אבל הוא לא עוזר לה. וונוס בתור זאבה שחורה לא מתקבלת לתוך הלהקה, ונשארת חרדה חברתית לשארית חייה. ברק, מתגלה כאיש...
