~ אפילוג ~

243 21 15
                                    

נקודת מבט ברק: - כעבור שלושה חודשים -

המסע היה קשה, אבל מתוק.

נהנתי בכל שניה לעמוד לצידה של וונוס, לראות את החושים המטריפים שלה עובדים בטבע, לראות אותה רצה בשדות הירוקים כשהשמש התחילה להתחזק בכל יום שעבר.

לקחנו את הזמן, לא מיהרנו. היו ימים שלא זזנו ממקומנו, הרגשנו שהעולם לצידנו בכל עת, למרות שכל רגע היה סכנה עבורנו. ידענו שהציידים יחזרו לדרום - אז שלחנו זאבים לעכב אותם, השארנו אותם בצפון עיר הטכנולוגיה, תקועים סביב זאבי פרא.

פגשנו דוב בדרך, זה היה משעשע לראות אותו מנסה להתקרב לוונוס, מנסה ללקק אותה בפנים בכל הזמן שבו הוא ליווה אותנו ואפילו שם את שנינו על גבו למנוחה.

וונוס הייתה מאושרת, היא הסתכלה עליי בכל בוקר שקמנו עם חיוך ענק על הפנים, התכרבלה איתי בשמיכות הדקות שלקחנו ונהנתה איתי לא פחות ממה שנהנתי איתה.

הרגשתי מאושר, הרגשתי שהאישה הזאת היא כל מה שאני צריך. שאני כבר לא רוצה להיות לבד.

לא הייתי לבד כבר שנה, אין לי למה להילחם על הלבד הזה עוד.
אבל עכשיו אני פשוט מובך.
אני לא יודע איך לבקש ממנה לנשוך אותי, אני מרגיש שאני עומד להסמיק בכל פעם שאני עומד להגיד את זה ואז חוזר בי כמו פחדן.

אני מאוהב בה, מאוהב בצורה הכי חזקה שקיימת. אני מעריץ אותה, את החוזק שבה, את האופי שלה.

גיליתי שהיא הרבה יותר ממה שנראה, היא דואגת להכל, היא שואלת כל הזמן אם שתיתי מספיק, אם ישנתי טוב, כל הזמן בודקת אותי.

היא גם דואגת לחיות שעוברות אותנו, כל יללה מסכנה שנשמע בלילה עצרה אותה והיא כמעט ברחה ממני. כמובן שלא נתתי לה להתרחק, אני קשור אליה בדרך לא נתפסת.

אני אוהב אותה, בלי מעצורים.

״פאק.״ היא לוחשת בחיוך מסחרר, מסתכלת על העיר הנטושה מלאת הבנינים שמגיעים לשמיים הכחולים.

השמש כמעט שוקעת כשאנחנו מתקדמים בידיים שלובות, מסתכלים ובוחנים את האיזור בעיניים צרות וחשדניות.

״הגענו.״ אני אומר במעין סיכום, מסתכל על פרופיל פניה העדינות במבט חם ואוהב, ״מה עכשיו?״

״לאחוזה של הלנה..״ היא לוחשת, פניה מעט נופלות. היא מחזירה לי מבט - עיניה הכחולות מסתכלות עליי בצורתן הגדולה והעגולה, מחכות למילים יפות שיצאו מפי.

״גם אני מתגעגע להלנה.״ אני מעביר את כף ידי על לחיה, מרגיש את עורה החלק תחת עורי המחוספס.

״אתה חושב שהיא בסדר?״ שואלת וממצמצת עם עיניה. ריסיה השחורים נראים כמו מניפה כשהיא מסתכלת עליי במבטה העצוב, גורמת לצביטה קטנה בליבי.

מלכת הלילהWhere stories live. Discover now