פרק 7 - נהר זורם:

273 24 17
                                    

פרק ארוך הפעם, תצביעו בבקשה!!!❤️❤️

************

למחרת בבוקר, שאגת הציף העירה אותי. התגלגלתי על צידי בתוך האוהל שלי מספר פעמים בנסיון להישאר ישנה ולא לתת לציף להרוס את השינה הטובה שלי.

״וונוס, קומי! קומי! הציף קורא לנו!״ קולו של סטיב נשמע באוזני, הוא קפץ על גופי המכוסה בשמיכות הצמר שלי בהתלהבות רבה. ״לך לישון סטיב, הציף לא יעשה לנו כלום..״ לחשתי בתסכול.

הציף הזה חייב ללמוד לרדת לי מהצוואר, אי אפשר ככה יותר, וסטיב רוצה בטח להרשים אותו בתור בטא, אבל בשביל מה? גייקוב לא יעשה עם זה כלום, הוא ישלח אותו למות בתור חייל טוב במלחמה הקרבה, עדיף לסטיב רחוק מגייקוב.

״בבקשההה כולם ממש מסוקרנים!!״ הוא אמר בתחינה וניער את כתפי עם שתי ידיו הקטנות. ״טוב הינה אני באה״ פקחתי את עיניי, הסתנוורתי מהאור שנכנס מפתח האוהל וסגרתי אותן שוב במהרה.

״אני מחכה לך בגבעה!״ אמר נמרצות ורץ מחוץ לאוהל, שינה את צורתו לזאב החום והמשיך לגבעה בריצה נלהבת.

עמדתי בתוך האוהל והמשכתי להציץ מחוצה לו, לא רציתי לצאת, אבל אני עדיין חלק מהלהקה הזאת מה שגורם לי להיראות רע בעיני כולם שאני מבריזה לקריאה של הציף.

ראיתי את הציף בצורת הזאב האפור והגדול עומד בקצה הצוק, סביבו כל הזאבים בצבעי לבן חום ואפור. קמתי בעייפות והלכתי בצורתי האנושית לכיוון הגבעה.

״וונוס, תשני צורה. עכשיו.״ הציף ג'ייקוב נהם עליי איך שנכנסתי בין הזאבים המפוזרים. כל הראשים הסתובבו אליי, חלק נזפו בי, וחלק חשבו שאני אמיצה.

״אני יכולה ללכת, ג'ייקוב? אני עייפה..״ מלמלתי והעברתי יד עייפה בשערי השחור, כיווצתי את עיניי בגלל השמש החזקה שהתנגשה בפניי.

״לא!״ הוא המשיך בטון האלפא הקבוע שלו. הזעפתי את פניי לכיוונו, אך נזהרתי לא להפגין שליטה כדי ששאר הלהקה לא יסלדו ממנו, אני לא רוצה להיות שליטה, זה סתם כאב ראש.

״תלמד לשמור על הגורים שלך בלילה, צ'יף, הרגל של סטיב היא ההוכחה שאתה לא עושה את העבודה שלך.״ נהמתי בחזרה במבט מתריס, והלכתי לכיוון שולחן האוכל שעמד בצד ליד כל הזאבים. חטפתי תפוח אדמדם ועזבתי את המקום לכיוון היער הירוק עם קרני השמש שגורמים להכל לנצנץ.

לוקאס הלך אחריי בשקט עד שהגענו לנחל מול צוק גדול וגבוה. המים זרמו באגרסיביות, שברו את הסלעים ובכך יצרו קצף לבן ומהמם על המים השקופים בצע ירוק בהיר, נקי וצלול.

״גייקוב אמר לך לבוא אחריי?״ שאלתי בגלגול עיניים, הרגשתי את נכחותו מאחוריי, את המבט המודאג.

כאב לי שהוא דואג לי, הוא לא צריך. כמו שכל הלהקה עושה, הם צופים, מתעניינים וכשההצגה מסתיימת הם מתחפפים בשלל שמועות חדשות.

מלכת הלילהWhere stories live. Discover now