מלכת הלילה

פרק 54 - חוסר אונים:

אני פוקחת את עיניי באיטיות, רואה הכל מטושטש. העצים נמרחים מול עיניי, הדשא גם כן נראה ארוך מהרגיל והכל מתבלגן בראשי.

אני מנסה לחשוב מה לעזאזל קרה לי אבל אני לא מצליחה. הכל שקט, הדממה עוטפת את המקום בלחץ שמרעיד את ליבי הפועם באיטיות, משתדל להישאר כאן, משתדל כל כך... וגם רוצה לוותר.

החשיכה קוראת לי לפול אליה, השלווה שמחכה לי שם מתחילה לבצבץ מול עיניי בנקודות שחורות עם עיוותים סגלגלים וכחולים כהים.

ברק... רק שמו מתהדהד בראשי. הוא בטח רחוק מכאן, נמצא בשטח האויב כשאני פצועה כאן בקרבת סתומה שלא יודעת לטפל באף אחד. גופי זועק את שמו, זועק ברצון לעזרה שלו, רק שיבוא, שישמע אותי, שירגיש אותי... או שלפחות יהיה פה לידי, שיתן לי להרגיש את ידיו החמות על גופי לפני שאני פולטת את נשימתי האחרונה לעולם הזה. אני רוצה אותו - אני רוצה אותו כאן ואחר כך, הוא חייב לבוא.

צעדי עקבים נשמעים לפתע, דורכים על העלים ומוחצים אותם תחת העקב הדוקרני. שמלה נגררת נשמעת גם כן ביחד עם נשימות קטנות של בחורה לחוצה ונסערת מאוד.

אני מנערת מעט את ראשי, מרימה מעלה - מחדדת את מבטי, ונועצת מבט ישיר בשמלה הכחולה שמפנה אליי את גבה. ידיה שלובות על החזה כשיד אחת נמצאת בפיה והיא נושכת את הזרת בלחץ, רוקעת בעקבים הלבנים והנוצצים שלה בעצבנות.

״איפה הוא יכול להיות?״ היא ממלמלת לעצמה ומסתובבת בחדות - גורמת לי לטרוק את עיניי ולהפיל את ראשי במהירות, לזייף פני מעולפת כדי שהיא תמשיך לדבר.

״תקראי לו נמסיס, תעשי משהו!״ אני פוקחת עין אחת מעט, מציצה בספיר נוזפת בנמר המשועמם ששוכב על הדשא ומניח את ראשו על רגליו ביאוש.

״איפה האבא הזה יכול להיות? הוא קבע איתי כאן!״ לוחשת בלחץ ומתחילה לזוז מצד לצד כשכפות ידיה משחקות אחת עם השניה ברעד.

אני מרגישה איך גופי החלש מתחזק - זרם אנדרנלין עובר בגופי ומעורר אותי, גורם לי לחייך חיוך סגור למרות ההבנה - ספיר מתכננת משהו ביחד עם ג'יימס, האחד שרצח את אחיו של ברק וגרם לליבו הנערי והמאושר להפוך ללב קר ואכזר עם עיניים קרות ובודדות.

״אני כאן.״ צעדים רמים והמוניים נשמעים לאוזניי, ליבי מחסיר פעימה ומשתק את גופי. עיניי נעצמות במהירות הבזק כשאני מרגישה את הפחד מזדחל אל ליבי.

אני לא יכולה להילחם אפילו לא בזבוב עכשיו- אני חלשה, הרגל שלי שבורה ומדממת לה על הדשא בלי הפסקה, לא מצליחה לרפא את עצמה.

״קחו אותה, האחרים כבר בכרכרות.״ הקול המבוגר והזר לי מורה בקול רם שמרעיד ומזעזע אותי עד עמקי נשמתי, גורמים לדמי להיעצר ולדמיין את המוות שלי באיזו כרכרה חסרת תכלית.