זרועות גדולות עוברות על כתפיי, לוחצות מעט ומעסות ברכות שלא תואמת את הסיטואציה. אני עוצרת את פעולת ידי האלימה ומרימה את ראשי אליו. "למה אתה עוצר אותי?" קולי נוזף בו.
"צריך לברוח מכאן, לפני שיבואו עוד וכבר לא תוכלי להילחם הם." מזהיר ולוחץ על כתפי בהדגשה. שמעתי את הדאגה בקולו... וזה גרם לבית החזה שלי להתמלא במשהו קליל יותר, כיף יותר...
"אני תמיד יכולה להלחם בהם" אמרתי כשהתרוממתי מעל גופו של הצייד מכוסה הדם. הוא פלט נשימות קטנות ורוצצות מפיו, מתקשה לנשום באופן עקבי כי שרטתי לו את החזה לגמרי. אנקות כאב יצאו מבין שפתיו והעידו שהוא גוסס... ולא בדרך הקלה.
אני מורידה את ראשי מטה, מעבירה את מבטי על גופי ומבחינה בשפריצים של דם על חולצתי הלבנה. אני נוגעת בהם עם קצה אצבעותיי לאט, כשאצבעי אדומה טיפה אני מרימה אותה אל אפי, מריחה אותה באיטיות, מחפשת אחר הריח של הציידים.
ריח מאוד מאוד מוכר נכנס לאפי, ריח כפול. תמונות של אנשים עם קעקועים בצורת עלה מתפרס על הפנים של לכולם, היו להם חניתות לצידי הגוף ובגדים מעור של חיות.
"הם כאן, בקבוצות גדולות." קבעתי, "צריך להעלים את כולם. אחרי שנסיים את זה נחזור ליער, שם נצא למלחמה." הכרזתי, עיניי עלו לפגוש בעיניו של ברק, הוא מבולבל עכשיו...
"מלחמה? אבל הם רק מחפשים אותי." אמר בבלבול וגבות מכווצות.
נכון הוא צודק, חשבתי שהציידים מחפשים רק אותו, אבל עכשיו אחרי המתקפה פה אני חושדת שהם רוצים משהו גדול מזה, אולי הם רוצים להוריד אותנו מראש שרשרת המזון, ולשלוט בהכל. אני לא יודעת וזה מכניס אותי לפאניקה.
אבל אני יודעת איפה הם מסתתרים ביער הפרא, שמעתי אותם..
"אני לא חושבת ברק. יש המון רציחות לאחרונה, וזה לא פוסק. יש לי הרגשה שזה הם עכשיו, אחרי שאני מריחה את הדם המוכר שהרחתי בחדר רציחות של בית החולים... אני בטוחה שזה הם."
עיניו נפערות והוא בוהה בידי בשוק מוחלט. רגע אחר כך ידו התרוממה בחדות ותפסה במפרק ידי, משהו שגובל בעדינות לאגרסיביות מלאת שליטה ורצון לדעת יותר-
הוא קירב את ידי שמגואלת בדם הצייד שעדיין נלחם על חייו תחת רגלינו, ושאף את הריח לתוכו.
כמעט התעלפתי מהמחווה הזאת, הרגשתי איך ברכיי כושלות לעמוד יותר, כל גופי נחלש לאט לאט... סומק ורדרד עלה על לחיי והרגשתי מסוחררת ממנו לגמרי.
גבר מעולם לא התקרב אליי ככה, אומנם כן התמזמזתי עם כמה בחורים, אבל מעולם לא הסתובבתי ליד גבר כמוהו, הוא גבר בכל רמ״ח בגופו, הריח שהוא מפיץ, השליטה, האנרגיה שלו מעיפה לי את הסחך וגורמת לי לעופף בשמים.
וזה די ברור, זה ברור שהוא לא מריח רק את הדם- אני זאבה שחורה, הריח שלי תמיד רדף אחרי, תמיד הזהיר זאבי פרא אחרים שאני נמצאת.
YOU ARE READING
מלכת הלילה
Werewolf**הושלם** (ימחק בקרוב!) וונוס, אשת זאב פראית שגדלה ביערות החמים, יש לה בעיות שליטה קשות שבעבר הובילו להריסת משפחתה, היא נשלחת לציף גייקוב אבל הוא לא עוזר לה. וונוס בתור זאבה שחורה לא מתקבלת לתוך הלהקה, ונשארת חרדה חברתית לשארית חייה. ברק, מתגלה כאיש...
