מלכת הלילה

פרק 60 - ברק*

ראיתי אותה נשברת שם מול האקסית שלי שלעולם לא הייתה נראית מבועתת כל כך לפני. ספיר פחדה עד עמקי נשמתה, הצלחתי להריח את זה, להרגיש את זה, ולחוש את זה באוויר הקריר סביבנו.

אבל וונוס לא יכלה להמשיך להישבר מולם, היא לקחה את הרגליים וברחה, בארוחת הערב היא כבר אירגנה את ההוצאה להורג של גייקוב, בלי לשאול שאלות או לתת דין וחשבון.

היא הייתה נסערת כל כך, הרגשות שהכילה בגופה השתלטו עליה וגרמו לה לפעול. ואני נתתי לה, אין לי סיבה לעמוד לה בדרך. גנבתי נשיקות קטנות במהלך התוכנית שלה, אבל ידעתי שיש משהו שהיא לא מספרת, משהו שהיא תמיד שומרת לעצמה.

את היתרון.

זה הדבר שהיא הכי אוהבת, לשמור אצלה את האסטרטגיה החלופית, את השיא שלה. וכל התוכניות שלה הובילו אותנו לאמצע המחנה של זאבי המזחלות, אותם זאבים שצופים בנו בבעתה אחרי שקלטו את הציף שלהם בידיים שלנו.

הם לא מתנגדים כמובן, האנרגיה והאיום של וונוס היה מספיק בשביל לגרום לכל זאב להבין, שעם הזאבה הזאת אי אפשר להתעסק, זה יוביל לרצח המוני, והם לא רוצים.

רצח המוני? זה רק מה שחושבים, גם אני חשבתי שוונוס חזקה מידי בהתחלה, כשראיתי את קיר האש שהיא מסוגלת ליצור ברגע שהיא מחליטה להיות החזקה מכולם.

״בגלל שאתה בוגד אני דנה אותך למוות,״ קראה וונוס בקול רם, כל זאבי הפרא הרימו את יד ימין מעלה וצעקו, ״מוות לבוגדים!״ הקולות של האיחוד שלהם נשמע בהידהודים סביב כל עצי היער, הרעיד אותם מעט והפיל שלג מהעלים כמו רעידת אדמה קטנה.

המעגל של כל הזאבים היה רחב, העוצמה קרנה מאיתנו ישירות לכל העולם, כל חיה הרגישה את הזעם והעצב שיש בכולם. בזאבים שהתרגלו לשלטון של גייקוב, להם היה עצוב. אבל וונוס? וונוס והשאר היו מאושרים לצדק, חיכו לו וציפו לו.

עם זאת, לא האמנתי שהיא מסוגלת לזה, לאכזריות הזאת. ראיתי בעיניים שלה את הרוע, היא כמו שדה, באה מהגיהנום... ישרות לעולם שלנו. להדריך אותנו. אבל איפשהו היא גם מלכה, מלאכית קטנה שמזרימה את כולנו בתוך המים לחיים הטובים יותר.

״גייקוב ליקאיוס, אתה מואשם בבגידה בזאבי הפראים, בבתך שירשת מחבר ללהקה ובחטיפה של זאבה קדמונית - ראו ערך, ביתו המורשת.״ קרא הגבר שעמד עם חרב ארוכה ומושחזת מלפניי גופו של גייקוב המזיע בפחד.

פלג גופו העליון של הבחור עם החרב היה חשוף והראה את הקעקועים של אנשי המזחלות, מנדלות שנמרחות על גבו ועל כתפיו הגדולות שנראו מלאות בשרירים מוגזמים.

גייקוב ישב על ברכיו, מחוסר חולצה. ידיו קשורות מלפניי גופו וראשו רכון מטה כששיערו החום פרוע על פניו ונוטף זיעה גם בכל הקור הזה.

אני עומד ליד וונוס, מתצפת על האירוע. האיש הוריד את הסכין למטה, היא נגעה בראשו הפרוע של גייקוב ועלתה למעלה בתנופה חזקה, אנשי הזאב קראו בצהלות, אחרים טפחו על חזיהם בפראות עם אגרופם וכאלה הסתכלו בבעתה.