מלכת הלילה

פרק 38 - כאוס מוחלט:

לפעמים מערכת היחסים שאנחנו צריכים להציל זאת מערכת היחסים שלנו עם עצמנו.
__________________

״הצילו! אש! שרפה! תביאו מים!״ צרחות עזרה נשמעות, ״תקראו לראשת השבט!! וונוס!״ השם שלי נצרח בכל עבר, אבל אני אטומה מידי, אני בתוך זה.

זאב שחור קופץ מתוך האש, חוצה אותו בפילוס דרך מרשים ונופל בעמידה קרבית מולי כשעיניו זוהרות בכחול מסחרר ובוהק. שערותיו השחורות עומדות באיום מטורף, בשיגעון. נהמה גרונית יוצאת מגרונו לכיווני, והוא מנער את ראשו, כאילו קורא לי מתיך האפלה.

אני לא רוצה לשמוע אותך-

ידי מתרוממת באוויר וקו אש נחצה בינו לביני, עיניו הכחולות מעמיקות לתוך עיניי האדומות שזועמות מכאב, משדרות עצב כל כך גדול שאין לו סיבה.

למה אני עצובה?

״הייתי מזיין אותך בכיף.״ קול הבגידה נשמע לאוזני שוב ושוב ושוב כמו לופ לא נפסק, שובר את ליבי וגורם לכל גופי לרעוד בפראות.

הוא שיחק בי, הוא בלבל אותי לגמרי, היה שם - ונעלם, הסכים - וברח. אבל אני נתתי לו, אז למה זה כל כך כואב?

״לילה טוב וונוס.״ קולה המעצבן חוזר בראשי אחרי שיעצתי לה ללכת לבחור שהיה שלי, לגבר שהצהרתי עליו כשלי. למה עשיתי את זה? כל כך כאב לי בשבילה... לראות אותה שם החזיר לי את הימים שהיה לי אכפת, הימים שחברים הרחיקו אותי, כשכולם דחו אותי, אפילו גייקוב ניסה לדחות אותי בתור ילדה, את הכוח שלי.

ברק הזהיר אותי לגבי גייקוב, אבל למה לי להאמין לברק? ׳אבא שלי הוא הרבה דברים, אבל הוא לא איש אמין, אל תסמכי עליו.׳ ואתה איש אמין? אפשר לסמוך עליך?

אי אפשר! עכשיו זאת וונוס לבד, וונוס בודקת, וונוס עושה.

אני כבר רואה את ברק מתמודד עם האש האדומה שיצרה סביבו את אחד ממעגלי הגהינום שלי. הרוע שלי יוצר הרס בכל פינה, כל הזאבים צורחים לעזרה.

״העוצמות שלך הן הכוח הכי גדול בעולם, תשלטי בהן, תובילי לניצחון. תאבדי שליטה, תהרגי את כולנו.״ קול הפנתר השחור מהדהד בראשי מהחלום שחלמתי בלילה, אחד מהחלומות שלא נפסקים כבר תקופה ארוכה.

״אני לא יכולה יותר!!!״ קולי נצעק בכל המחנה, ״למה אתם תלויים בי?!!״ אני צורחת בדמעות חמות וכואבות שנופלות על כל צווארי ושוטפות את פניי לגמרי.

״אני לא יכולה להציל אתכם, אני נכשלת...״ בכיתי, התייפחתי, צרחתי ולחשתי. הכאב צרב את ליבי, משהו נפער בחזה שלי, המועקה לא הסכימה לרדת מליבי כאילו אני טובעת בכל העצב, עצב של בגידה ממשהו שהיה משמעותי בשבילי מבלי ששמתי לב.

נהמת כאב נשמעת, מתהדהדת בין האש, הופכת לתסכול בכל כמה רגעים כמו חיה כלואה. הנהמה גברית וברורה, אך היא לא מבקשת עזרה, וזה עוקץ את ליבי כי מי אם לא הוא - לא יבקש עזרה?