מלכת הלילה

פרק 32 - דוב:

ההליכות היו סיוט.

אחרי שהתפצלנו לכיוונים שונים בין הצוקים התחיל לרדת שלג, בהתחלה השלג היה מציק, הוא נפל כמו עלים כאלה פעם בכמה זמן... אבל עכשיו הוא פשוט נופל בכמויות.

השמש יורדת, קרני האור שלה נמרחות על השמים בין העננים, יוצרות נוף כתום בין כל הלבן המהפנט והנוצץ. לזאבי הטכנולוגיה לא היה קר, אבל לי? היה לי קפוא כל כך שבאמצע הדרך שיניתי צורה לזאב שחור מלא פרווה.

הילדים התחילו לטבוע עם רגליים הקטנות בחול, אז התקרבתי אליהם ועברתי לשלושה מהם בין הרגליים והעברתי אותם על גבי, כדי שינוחו טיפה.

כל שלושת הילדים נפלו אחד על השני עד האחרון שאחז בצווארי בחמימות, עצם את עיניו והלך לישון על גופי שהקרין להם חום.

ראיתי את הלנה מחייכת מהצד למראה שלי עם הילדים, הפנתי את מבטי אליה והנהנתי אליה בכבוד כשהמשכתי להתקדם בשלג הכבד.

״צריך לעצור.״ קולה המבוגר של הלנה נשמע, אוזני התרוממו מעלה והסתכלתי עליה בשאלה, ״הילדים עייפים וונוס, אין סיבה להמשיך ללכת.״ נאנחה.

רציתי להגיע לקבוצה השניה, להעביר איתם את הדרך, אז הלכתי בכל הכוח בשביל להגיע לנקודת המפגש בין הצוקים. בשביל מה הם פיצלו בכלל לעזאזל? ולמה זה כזה מציק לי?

אני מדמיינת איך היא נדבקת אליו... ספיר הזאת תעשה הכל היום בשביל לתפוס את ברק, ונראה שברק כן מכבד אותה, הוא לא מתפרץ עליה למעט הפעם הקודמת שבה הוא קילל אותה... לא קרו עוד כאלה.

הרגשתי שהוא מעדיף לשמור מרחק ממנה, אבל עדיין לשמור אותה קרוב.

הנהנתי בראשי הזאבי והתחלתי לסטות מהדרך המושלגת, עד שהגענו למערה גדולה יחסית שמוגנת מהשלג הקר. כל הזאבים נכנסו פנימה, שינו צורה לאנושית והתחילו להתמקם.

הזקנים התחילו לבשל במהרה, הילדים התחילו להתרוצץ סביב המדורה בזמן שחלק קטן מהבנות התיישבו בצד לרכל מול האש. כל הצעירים התחילו לפתוח את האוהלים שלהם וחלק הלכו לשבור עצים לאש.

קולות של צחוק מלאו את המערה, להקה שלמה ומאושרת הראתה נוכחות ביער הקריר. המראה הזה חימם את ליבי, לראות להקה... לא הייתי חלק מלהקה לעולם, זה נכון, אבל תמיד היה לי לאן לחזור - אם זה לוקאס, או הילדים הקטנים כמו לאורה וסטיב... התגעגעתי כל כך לבית.

יצאתי מהמערה בשקט, גנבתי מאחד הזאבים את המעיל החם שלו, שמתי על גופי ויצאתי החוצה בצעדים זהירים, הפנתי את ראשי לצדדים מספר פעמים וכאף אחד לא היה באיזור התחלתי לזוז מהר.

השלג עף בחוזקה, הלילה ירד לגמרי על הדרכים בין השטחים. שמעתי קולות של שועלים, שמעתי קולות של דובים ישנים ואפילו מפלים של מים פוגעים בקרח עד שכל המים יקפאו לגמרי.