צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרולוג

דריה
‏ ‏לאס וגאס
בת 17

אומרים שהחיים זה שמחה, שלווה, ונחת.
אך הם לא.
בשבילי החיים הם חרא אחד גדול.
נולדתי למשפחה עניה ומסובכת מאוד.
אמא שלי ‏נטשה אותנו כשהיינו קטנים ואבא שלי היה מכור ‏לסמים ולאלכוהול.
אני ואחי התאום היינו צריכים לעבוד בכמה עבודות בשביל לממן לנו את הלימודים ‏ולשים אוכל על השולחן.
מה שאבא שלי לא עשה.
ביום שאמא עזבה אותנו היינו בני 5 ואבא שלנו לא ‏חזר לעצמו מאז אותו יום.
אז בואו נגיד שאני לא יודעת איך זה לגדול עם הורים שאוהבים אותך כי אצלנו זה לא ככה וגם לא היה.
‏בהמשך השנים אבא שלי סיבך אותנו עם המון דברים.
שלא היה לו כסף לסמים ולאלכוהול,הוא היה מבקש ממני ומאחי אך אנחנו לא ‏הסכמנו לתת לו.
אבא שלי היה מתעצבן ומתחיל ‏להחטיף לי מכות ואחי היה צריך להגן עלי מולו,בזמן שגם הוא היה מקבל כמה אגרופים אך זה עדיין לא עצר אותו.
שזה גם לא עזר לאבא שלנו הוא היה מתחיל לבקש מאנשים כסף עד שהוא הגיע להמאפיה האיטלקית.
אבא שלי צבר שם חוב של מיליונים ובגלל זה,החיילים היו מגיעים ‏אלינו הביתה ‏אבא שלי לא היה משלם בזמן או בכלל.
מה שגרם להם ‏לאיים על החיים של אבא שלי ועל החיים שלנו אם הוא לא יתחיל לשלם להם בחזרה ומהר.
‏באותו רגע אני ואח שלי התחלנו לחסוך כסף מהופעות שביצענו והתחלנו לשלם את החוב של אבא שלי.
לא היה לנו שבועות וחודשים אוכל על השולחן אבל היינו חייבים לצאת מזה.
כל פעם שחשבנו שאנחנו בדרך לשם היינו מגלים שאבא שלי לוקח עוד כסף.
אני ואחי טום,היינו חייבים למצוא מהר ‏פתרון לבעיה הזאת אבל ‏המצב לא השתפר בכלל.
באחד הלילות טום חזר הביתה ממשמרת והגיע עם ‏בשורות מעולות. "קטנטונת,מצאתי מקום מושלם להופעה שלנו הערב" הוא אומר בתרגשות בזמן שאני ‏מכוונת את הגיטרה שלי ועיני נפערו. "באמת איפה?" אני שואלת ‏בהתרגשות. "במועדון החשפנות הכי גדול בלאס ‏וגאס"
הוא בטח צוחק עלי?
"תגיד לי שאתה לא רציני עכשיו" טום מתיישב על הספה מולי ולוקח את הגיטרה מידיי. "אני רציני מאוד. עוד שעתיים אנחנו צריכים להיות שם. מארק,מילי,ודור כבר שם"
מילי הסכימה לזה?
מילי היא החברה הכי טובה שלי.
הכרתי אותה מכיתה ד ומשם הכל ‏היסטוריה.
דור ומארק הם החברים הכי טובים של אחי וחברי הלהקה שלנו,אנחנו נקראים רוקס-מייק.
"טוב,בסדר. אני ‏אלך להתלבש" אני קמה מהספה הקטנה שלנו והולכת לחדר שלי שהוא גם החדר של טום. "איפה הזקן?" שואל טום מהצעד השני של הדלת. "איפה נראה לך" אני עונה. "עוד פעם?"
"עוד פעם" אני חוזרת על דבריו. "‏עבדת על השיר החדש שכתבתי?" שאל טום.
"כן, ממש לפני ‏שנכנסת. הוא על השולחן" אני לוקחת מהמגירה את מכנסי העור השחורים שלי ולובשת אותן.
אחרי זה אני מחפשת אחרי חולצה נורמלית כי כל החולצות שלי רק שחורות או קרועות. "פאק" אני אומרת. "מה קרה?" צועק טום. "אני לא מוצאת חולצה. יש לך משהו?"
"כן, על השידה ליד המיטה" אני הולכת לשידה ומרימה חולצה אפורה חלקה, לובשת אותה וכתף אחת נופלת לצד כתפי.
אני מכניסה את החולצה לתוך המכנסיים כי היא גדולה ממש עלי. בדרך לדלת אני תופסת את המגפיים השחורות שלי ויוצאת לסלון הקטן שלנו. "מוכנה?" אני פורעת את שיעור הבלונדיני ויושבת על הספה. "כן, רק נועלת את נעליים ונלך" הוא מהנהן ונכנס לחדר זריז.
אחרי כמה דקות הוא יוצא לבוש ‏מכנסיים שחורים ,וחולצה לבנה ומעלה ‏ז׳קט עור. "זה היה מהיר" אני קמה ומחכה לו ליד הדלת. שהוא מגיע הוא שם את זרוע על כתפי ופותח את הדלת. "ככה זה גבר, אחותי" אני נותנת לו מכאב קטנה על החזה והוא צוחק.
אנחנו נכנסים לטינדר שלו ונוסעים לדרך.