צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 19

דריה
רפאל טורף את שפתיי ומצמיד אותי אל הקיר. זרועותי נכרכו סביב צווארו ואני נצמדת אליו יותר. הנשיקות שלי הפכו נואשות.
הו,אלוהים.
מה הוא עושה לי?
רפאל כרך את זרועותיו סביבי והרגשתי את לבו פעם על שדייה.
"פאק,מיו אנג'לו" כל פעם שהוא ממלמל את השם הזה על שפתיי,אני נהיית רטובה למטה.
אחרי המון זמן של מזמוזים,רפאל מרים אותי ורגליי ננעלות על מותניו. הוא נושא אותי לאיפה שהוא אך אני לא יכולה להתרכז בזה,
כי אני יכולה עכשיו לגעת בו כמה שאני רוצה.
אני מחלקת נשיקות על צווארו עד שאני מגיעה ללסת שלו והוא נוהם.
כשאני שוב מחברת את שפתינו אני פתאום מרגישה מתחתי מזרן רך.
אני פוקחת את עיני ומגלה שאני בחדר של רפאל.
זאת פעם ראשונה שאני רואה אותו.
רפאל מתרומם ממני,מושך בחולצתו עד שהיא מגיעה לרצפה.
עיניה נפערות למראה המדהים שמולי.
אבל פתאום אני קולטת מה הוא רוצה לעשות ואיפה.
לא,לא. אין מצב שאני שוכבת איתו עכשיו ובמיוחד פה.
אין מצב.
כשרפאל מתכוון לחזור אלי,אני שמה במהירות את ידיי על חזהו ועוצרת אותו. "רד ממני" רפאל קופא ומנסה למצוא משהו בפניי. כשהוא קולט מה הוא מחפש,רפאל מתרחק ממני ונעמד מולי. "את בתולה?" הוא שואל בקול עמוק וצרוד.
אני מהנהנת. "פאק" רפאל מעביר את ידיו בשערו ונראה כועס.
למה הוא כועס לעזאזל? אני אמורה לכעוס פה! הוא ‏פאקינג רצה לשכב איתי בדיוק במקום שהוא מביא את כל הזונות שלו.
אני מתרוממת ויורדת מהמיטה שלו.
כשאני באה לעבור אותו הוא תפוס בידי ומושך אותי בחזרה אל גופו החם. "למה לא סיפרת לי?" אני מרימה אליו גבה ולא מאמינה שהוא שאל את זה עכשיו. "למה שאני כן? אני שנאתי אותך כל כך בהתחלה, אז למה שאני יגיד לך?!" רפאל מרים את גבותיו ונראה מופתע. "ועכשיו? עכשיו את שונאת אותי?" זה משתיק אותי לגמרי.
אני עדיין שונאת אותו?
אני כבר לא יודעת מה אני אמורה להרגיש בכלל.
"א-ני,אממ... זה לא משנה!" אני דוחפת אותו ממני והולכת כמה צעדים אחורה. "אני לא הולכת לשכב איתך פה גם ככה!" אני מצביע על המיטה שלו.
חיוך זדוני נמרח על פניו. "אז במקום אחר את כן תשכבי איתי?" פאק.
מה? הוא בטח צוחק עלי?!
"אני הולכת" אני מתכוונת עכשיו לרוץ מהחדר אך ברגע שאני בה לזוז,אני מרגישה את זרועו של רפאל סביב בטני ופתאום אני באוויר. "מה לעזאזל?!" אני מעיפה מבט לאחור בשביל להסתכל עליו אך רפאל קובר את פניו בצווארי ומשתיל נשיקה רטובה על שקע כתפי.
זה בהחלט משתיק אותי ומחזיר אותי להיות שוב חרמנית כמו קודם. "את לא הולכת לשום מקום" אני נאנחת ובולעת רוק.
פאק. הבן אדם הזה ‏השתלט על גופי.