צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 25

דריה
"אל תגידי את זה" מתלוננת מילי בצד השני של הקו.
"‏מצטערת להגיד לך את זה את חייבת לעשות את זה" מילי נאנחת ואני מתיישבת על הספסל ליד החלון. "דריה,את לא פה ואת לא יודעת איך אח שלך יגיב" זה קצת כואב שהיא מזכירה לי את זה.
"סליחה לא ‏התכוונתי להגיד את זה ככה" מילי ממהרת להגיד. "זה בסדר. אבל אם את באמת רוצה אותו,אז יגיע הזמן לעשות משהו. כי אח שלי מטומטם הוא לא שם לב לדברים" מילי צוחקת.
"כן בזה את צודקת." טוב. אני מכירה הכי טוב את אחי,כן הוא אידיוט ‏לפעמים אבל אם היה לו בחורה כמו מילי אני מאמינה שהוא היה יכול להיות יותר מאושר.
"בסדר. תעזבי אותי עכשיו. איך את?" נאנחתי ונשענתי על הכרית. עברו שלושה ימים מאז שראיתי את רפאל או יצאתי מהחדר. לא היה לי חשק לראות אותו,אפילו שהייתי ‏לצידו בכל הזמן הזה שהוא ישן אך בזמן הזה חשבתי איך הוא זיין את מרי ואז את קירה.
אז למה לעזאזל הוא רוצה אותי כשיש לו את כל זה?
"עוד יומיים מסיבת ‏אירוסים ואני לא יודעת איך להגיב לזה בכלל" אני עונה.
"אני יכולה להבין אותך, ‏את ממש לא תכננת את זה להתחתן עם מישהו שאת לא מכירה או לא אוהבת"

"מה אני אמורה לעשות,מילי? הוא ‏פאקינג זיין את אחת הזונות שלו שאני הייתי פה?! זה נראה לך הגיוני?"

"מה?! את צוחקת עלי,נכון?" מילי נשמעת המומה.
"‏הלוואי אם הייתי צוחקת על דבר כזה. אבל אני חושבת שמשהו לא טוב אצלי" אני לוחשת.
"למה?"
"‏נתתי לו לגעת בי ולעשות לי דברים,את יודעת" שתיקה השתחררה בצד השני של הקו.
היא כנראה ‏מעקלת את זה ואני יכולה מאוד להבין אותה.
"את עשית מה?! והוא זיין מישהי ואת נותנת לו לגעת בך?!" צורחת מילי. אני מרחיקה את הטלפון מאוזני.
פאק,האוזן שלי כואבת עכשיו.
"כן,אוקיי. אני מטומטמת,אבל מה אני יכולה לעשות הגוף המטומטם שלי נמשך עליו!" אני מרימה את קולי. "טוב,הוא באמת חתיך אין מה לומר אבל דריה את חייבת לחשוב שנייה. את באמת רוצה ‏לפתח אליו רגשות?" אני חושבת זה כבר קרה. ‏ברגע שאני פאקינג היה אשתו אני לא יכול בחיים לעזוב אותו,כי הם ‏פאקינג לא מאמינים בגירושים בעולם הזה!
"לא יודעת כבר,מילי." אני עונה בייאוש.
"הכל היה טוב,קטנטונת. עברת הרבה דברים בחיים שלך. לא יודעת עם אני צריכה להגיד את זה,אבל אולי זה גורל" גורל? לא אין מצב,נכון?
אני באמת כבר לא יודעת במה להאמין.

🎼🎼🎼🎼🎼🎼🎼

אמנדה בסוף ‏הצליחה לשכנע אותי לרדת לאכול משהו, אז אני עכשיו יושבת איתה במטבח אחרי שאכלתי ארוחת ערב ופשוט מדברת איתה. "איך רפאל מרגיש?" שאלתי. אמנדה לוגמת מהקפה שלה ומסתכלת עליי במבט עצוב.
קרה משהו?
למה היא נראית כל כך עצובה?
"מה קרה?" עכשיו אני מתחילה ‏להילחץ.
"הכל בסדר,פשוט רפאל לא אוכל כבר כמה ימים" היא לוחשת.
"מה? למה?" היא מושכת כתפיים ותופסת בידי. "אולי את תצליחי ‏לשכנע אותו לאכול משהו?" אמנדה מביטה בי בעצב. אני בולעת רוק.
למה הוא לא אוכל כלום? מה הבעיה שלו עכשיו?
אני שונאת את זה שהוא גורם לאמנדה להיות עצובה היא כזאת אישה טובה והוא עושה לה חיים קשים.
לבסוף אני מהנהנת וקמה. "בסדר,אני ‏אנסה לשכנע אותו" אמנדה מגישה לי מגש עם עוף ,אורז וקולה.
אני עולה במדרגות אל הגף של רפאל.
כשאני מגיעה אני דופקת על הדלת.
הדלת נפתחת ורפאל עומד מולי שרק מגבת כרוכה סביבו.
עיני עוברות על פלג גופו העליון.
אני בולעת רוק,הו אלוהים שיעזור לי.
כשאני חוזרת להסתכל אל פניו,שערו נוטף וטיפה של מים נוחתת על חזהו.
פאק ושיט!
"א-הה,‏הבאתי לך משהו לאכול" רפאל מרים גבה וחיוך קטן נמרח על שפתיו.
הוא פותח בשבילי את הדלת אך לא אומר דבר.
רק חוקר עם עיניו את גופי.
אני לבושה בשמלה אפורה פשוטה.
אני מניחה את המגש על השידה וחוזרת להסתכל עלי. "שהיה לך בתאבון" לחשתי ועברתי על פניו אך רפאל תפס בזרועי וסובב אותי בחזרה אליו.
חזי פגע בחזהו,אני שמה את ידיי עליו ומרימה את מבטי אל מבטו הטורף.
רפאל מקרב את שפתיו לצווארי ואני מפסיקה מיד לנשום.
"אממ,עדיין מריחה טוב כמו שזכרתי" הוא ממלמל על צווארי ושם את ידו על גבי ‏התחתון.
"ר-פאל,מה אתה עו-שה? גמגום נפלט מפי.
"מריח את אשתי לעתיד" קולו צרוד ועמוק.
פאק, למה אני אוהבת את זה?.
זה כל כך מחרמן.
רפאל עולה עם שפתיו אל אוזני ולוחש. "הגיע הזמן להתקלח" בלי יכולת להגיב,רפאל תופס במותני ומרים אותי על כתפו.
"רפאל! מה אתה עושה?!" בלי לענות לי ,רפאל נושא אותי אל חדר הרחצה.
כשאנחנו שם הוא מניח אותי על השיש ומתמקם בין רגלי.
אני נשענת על המראה בשביל לראות אותו יותר טוב אך רפאל תופס בעורפי ומקרב אותי אל פניו.
"כשאני אומר לך לבוא לפה. את באה ישר,זה ברור?" במקום לענות לו,אני מניחה את ידי על לסתו וסנטרו,כשכך רק אגודלי נוגע בשפתיו התחתונה. "פשוט תנשק אותי" לחשתי.
רפאל תופס באגודלי עם שפתיו ומוצץ אותה.
אני מעבירה את לשוני על שפתיי ורוצה כל כך לטעום אותו.
רפאל מחייך חיוך זדוני ומשחרר את אגודלי.
"אני הולך לטעום משהו יותר טוב מזה" לחש על שפתיי.
רפאל תפס בשמלה שלי,משך אותה מעל ראשי ומבטו ישר נחת על חזי החשוף. "בלי חזייה" מלמל.
תפסתי בשיש עד שהאצבעותי אלבינו.
רפאל תפס בחוטיני שלי וקרע אותו מגופי.
"פאק,פשוט מושלמת" הוא נהם.
הוא ירד על ברכיו,תפס ברגלי וקירב אותי קרוב יותר אל פניו.
הו אלוהים.
הוא ‏פאקינג הולך לרדת לי עכשיו?
אני הולכת למות זה בטוח.
רפאל מנשק את ירכי עד שהוא מגיע לפתח שלי,אני בולעת רוק אך מסתכל אל תוך עיניו.
הוא מעביר את לשונו על שפתיו ומסתכל עלי. "את לא מבינה כבר כמה זמן רציתי לטעום אותך" הוא אמר בקול צרוד.
רגליי מתחילות לרעוד מרוב לחץ. רפאל מעביר פתאום את לשונו על הדגדגן שלי.
גניחה נפלטת מפי.
אני נושכת את שפתי התחתונה כל כך חזק.
פאק זה טוב.
הוא מעביר את לשונו על כל הפתח שלי אז מכניס את לשונו לתוכי.
"פאק" אני תופסת בשערו ומקרבת אותו קרוב יותר.
"אל תפסיק" אני מתחננת.
אלוהים מה הוא עשה לי?!
רפאל טורף אותי ומכניס אצבע אחת לתוכי.
ראשי עף לאחור וגניחות קולניות ‏יוצאות מפי.
לשונו עולה שוב לדגדגן שלי והוא מוצץ אותו בחוזקה,"רפאל! פאק!"
חיוך נמרח על שפתיו והוא מכניס עוד אצבע לתוכי.
פאק,זה כל כך טוב האצבעות שלו בתוכי, איך זה היה לעזאזל עם הזין שלו?
"אני קרובה!" אני צועקת.
"קדימה,מיו אנג'לו. ‏תגמרי על הפה שלי" רפאל ממלמל.
ארגזמה שלי מגיע כמו טיל.
עיני נפערות וגופי רועד מרוב ‏עונג.
רפאל מתרומם,נעמד מולי ומכניס את האצבעות שהיו הרגע בתוכי לפיו ומוצץ אותן.
"הדבר הכי טעים שיצא לי לטעום עד היום" לפני שאני מספיקה להגיב,רפאל תופס בעורפי וטורף שפתיי.