צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 6

דריה
פאק,מה זה הרעש הזה?! אני שמה את הכרית על הפנים ומנסה לחסום את המוזיקה הרועשת הזאת.
אני יהרוג את הטום הזה!
אני מעיפה את הכרית ומסתכלת על השעון שעל השידה שלי.
אתה בטח צוחק עלי?! השעה עכשיו ארבע לפנות בוקר.
אתמול אחרי נשף מסכות חזרתי הבית ב11 בלילה,‏עשיתי מתקלחת ונכנסתי למיטה אך לא הצלחתי להירדם ישר.
הראשי שלי חשב על רפאל ואיך היה לו את המספר טלפון שלי?
ולא הבנתי למה הוא גם הביא לי את הצמיד הזה?
עד שנרדמתי זה היה רק ב1 וחצי ועכשיו רק ארבע לפנות בוקר ואחי ‏המטומטם עושה מסיבה בשעה הזאת.
אני קמה מהמיטה ולוקחת את החלוק המשי שלי,פותחת את הדלת שבדיוק גם מילי פותחת את שלה. "מה ‏פאקינג הולך פה?!" היא צועקת לעברי. אני משפשפת את עיני ועוברת על פניה. "אין לי מושג. אבל בואי נברר" אנחנו יורדות בגרם המדרגות עד שאנחנו ‏מגיעות לסלון. כשאנחנו שם אנחנו רואות את דור יושב על הספה ולידו שתי בנות בכל צעד שלו,ובשפתיו נמצא סיגריה דולקת. "מה קורה פה,לעזאזל?!" אני מרימה את קולי. דור נבהל וקם מהר מהספה. "פאק, קטנטונת. מה את עושה פה?" הוא ‏פאקינג ‏מסטול עכשיו.
שהוא יודע שמחר יש לנו את ההופע ‏הראשונה בווגאס. אני הולכת לרצוח אותם. "מה זאת אומרת מה אני עושה פה? אני ‏פאקינג גרה כאן!" אני עצבנית ברמות קשות עכשיו. "טום אמר שאת בנשף מסכות ואת לא תחזרי היום" אני מרימה עליו גבה ומשלבת את זרועותי על חזי. "מילי. תתפסי אותי לפני שאני הורגת אותו" אני אומרת לה אך היא מתקרבת לדור ותופסת לו בחולצה. "אני חושבת שאני יעשה את זה לפניך" היא אומרת לפרצופו בעצבים. "איפה טום?" אני שואלת. דור מצבע על הגנה ואני מיד עוברת אותו ואת מילי.
אני נדחפת בין אנשים עד שאני מגיעה לבר החיצוני שלנו ומוצאת שם את טום מתמזמז עם בחורה ברונטית.
אני מתקדמת עליו בצעדים מהירים ותופסת בכתפה של בחורה.
אני מזיזה אותה לצד ומסתכלת על טום במבט רצחני. "היי! מה את עושה?" צורחת הבחורה אך ברגע שאני מסובבת את מבטי אליה היא שותקת. "אומייגאד! את דריה מוריס!" צווחה הבחורה אך אני לא מתייחסת אליה. "מה נסגר איתך?!" אני מרימה את קולי על טום.
טום נשען על הבר,לוגם מבירה ובין האצבעות שלו דלוקה סיגריה.
"מה את עושה פה,דריה? את לא אמורה להיות באיזה נשף של ‏ עשירים?" טום אומר בזלזול. "כבר ארבע לפנות בוקר. ‏ולהזכיר לך אנחנו גם עשירים" אני עונה בכעס. טום מגלגל את עיניו ולוגם שוב מהבירה שלו. "למה ‏לעזאזל אתה עושה מסיבה עכשיו? שיש לנו מחר הופעה?!" טום מגחך ומתקדם אלי. "אוי,לאחותי הקטנה פתאום ‏אכפת לך מהלהקה" ‏הוא אומר ‏בציניות וזורק את הבירה שלו לדשא. "מה נסגר איתך? ברור ‏שאכפת לי מהלהקה הזאת!"
"לי זה לא נראה ככה,אחות קטנה!"
בזווית העין אני רואה את מילי ודור צופים בנו ועוד כמה אנשים במסיבה הזאת.
זה מה שחסר לנו עכשיו,שיצלמו הכל ויעלו את הויכוח שלנו לרשת.
"מילי, ‏תקראי לאבטחה שהם ‏יוציאו מפה את כולם!" אני צועקת לעברה. מילי מהנהנת ונעלמת בין האנשים. "מה נסגר איתך?" טום תופס חזק את זרועי ומסתכל עלי בעיניים אדומות מזעם. ‏יש לי פתאום די ז׳אבו כאילו אני רואה את אבא שלנו מול עיני. "טום תשחרר אותי מיד" אני אומרת לו אך הוא עכשיו מצמיד אותי בכוח לבר וצורח עלי. "אני לא יודע מה הבעיה שלך איתי. אבל זה נגמר פה! את לא אמא שלי ואת לא תגידי לי מה לעשות! את שומעת?" אני מסתכלת סביב ועכשיו ‏בהחלט מצלמים אותנו.
מארק מופיע בצד ימינו של טום ואז גם דור בצד שמאל . "אחי, ‏תשחרר את דריה" מארק לוחש לטום אך טום לא ‏מסיט את עיניו ממני. "טום" אני אומרת בלחש ושמה את שתי ידי על פניו. "תנשום עמוק,אחי" אומר דור.
טום עוצם עיניים ונושם עמוק.
"פאק" ממלמל טום ושם את ידו על כתפי. כשהוא פוקח את עיניו,הוא מבין איך אני נראית.
כל גופי רועד.
זה ממש לחזור לילדות שלנו ולחוות מחדש את ‏ההתנהגות של אבא שלנו. "פאק,דריה את רועדת. ‏אני כל כך מצטער" טום לוחש ומחבק אותי חזק. "אני בסדר. הכל בסדר עכשיו" אני מלטפת את גבו ומרגיע אותו.
אפילו שאותי גם צריך להרגיע פה.
אלוהים,הוא מדרדר לי יום אחרי יום.
טום בחיים לא הרים עלי את הקול או ‏כמעט ירביץ לי.
מילי הופיעה ו‏הביאה איתה כמה שומרי ראש שלנו.
הם התחילו לפזר את אנשים עד שכולם נעלמו כבר היה שש בבוקר,אז לא היה שווה כבר לחזור לישון.
התיישבתי על הספה וטום שם את ראשו על ברכי ועצם עיניים.
אני מלטפת את שיערו הפרוע.
"מה נעשה?" אומרת מילי ומתיישבת בכורסא לידי. "אני לא יודעת"
דור ומארק התחילו לנקות את כל הבלגן שהם עשו ואני ומילי סחבנו את טום לחדר שלו.
אחרי שהוא היה סוף סוף במיטה, סגרתי את הדלת שלו והלכתי לחדר שלי.
שמתי את ראשי על הכרית והסתכלתי על התקרה.
מה אני אמורה לעשות איתו?
ידעתי שלבוא לפה לא יעשה טוב לשנינו.
אנחנו חייבים לסיים פה כמה שיותר מהר ולעוף מכאן.
אחרי כמה דקות אני עוצמת את עיני ושמה את זרועי על פניי.

🎼🎼🎼🎼🎼

צלצול טלפון מבהיל אותי.
בטח נרדמתי כי עכשיו יש יותר אור של שמש בחדר שלי.
אני לוקחת את הטלפון מהמיטה ורואה את השם של מרקוס.
זה בטח לא טוב.
"מה?" אני עונה בקול צרוד.
"בוקר טוב גם לך" הוא אומר בכעס.
"בוקר. מה קרה,מרקוס" הוא שותק לכמה דקות ואני כבר קמה ליישבה. "מרקוס?"
"טום בצרות,דריה" הוא אומר.
מה? מה עכשיו הוא עשה?
"מה קרה? דבר כבר"
"אח שלך הכניס מישהי להריון"
"מה?! את מי? מי זאת?" קפצתי מהמיטה ותפסתי בשיערי.
לא אין מצב. זה לא קורה לי עכשיו.
"דריה,את זוכרת את הבנות שהוא יצא איתן מהמלון מלפני חודש?"
"כן" אני אומרת בחשש.
"זאת הברונטית. והיא לא סתם מישהי מתברר" אני בולעת רוק ומחכה שהוא ימשיך.
"היא בת של בכיר מאפיה מאוד חשוב ‏בלאס וגאס" אני מתמוטטת על הרצפה.
הוא לא אמר את זה עכשיו.
הוא פשוט לא אמר את זה עכשיו!
"‏איך גילית את זה?" אני שואלת בקול חנוק.
דמעות יורדות מעיני.
למה זה קורה לי?
למה אנחנו לא יכולים לעזוב את האנשים אילו?
"רפאל ונטורה" דמי קפא. לא כל עולמי קפא.
טום מה לעזאזל עשית?!
"הוא רוצה להיפגש איתך ואיתי"
"בסדר. מתי?" אני קמה ומנגבת את עיני.
אני הולכת להיות חזקה ולהוציא אותנו מזה.
"בעוד שעתיים. מכונית ‏תאסוף אותך. אנחנו הולכים עליו" אני מהנהנת ‏אפילו שאני יודעת שהוא לא יכול לראות אותי.
אני הולכת למזוודה שלי ומתחיל להתלבש.
"נפגש שם" אני אומרת בקצרה ומנתק את השיחה.