צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 36

דריה

רפאל לא שחרר את ידי גם כשנכנסנו בחזרה אל הבית.
פיירו ישב על הספה ולידו האחות שלהם.
היא ‏הסתובבה במהירות כששמעה אותנו נכנסים אל הסלון.
רפאל סימן לי עם ראשו לשבת על הספה וכך עשיתי.
"את באמת גיסתי עכשיו?" שאלה אחותם.
"קמילה,לא עכשיו" נזף בה רפאל.
אני מניחה את ידי על בידו של רפאל בשביל לראות לו שאני בסדר.
"כן" עניתי
"וואו,זה פשוט לא ‏יאומן. אבל הכל טוב עם הלהקה שלך? כי ‏ראיתי את טום יוצא מפה עצבני מאוד" קמילה ‏ניסתה לעצור את החיוך שלה אבל זה לא כל כך ‏אצליח לה.
אם הייתי במצב רוח יותר טוב,אולי באמת הייתי גם שמחה מזה אך אני מרגישה חרא אחרי שצעקתי ככה על טום.
הוא רק מנסה להחזיר אותי להופיע אבל זה לא רק אני מחליטה פה.
"ברור,הכל בסדר.מצטערת שאני נראית קצת עייפה" קמילה מהנהנת בהבנה.
"הכל טוב,‏אני ‏מבינה לגמרי.זה ברור שתהיי עייפה התחתנת רק אתמול" כשהיא אומרת את זה היא שולחת מבט עצבני אל רפאל.
אני מביטה בו והוא מגלגל לעברה עיניים.
אם חשבתי שהוא קודם ‏יפתיע אותי כשאמר לי שהוא מצטער אז ‏טעיתי מאוד,כי לראות את רפאל מגלגל עיניים ונראה נינוח יותר ליד משפחתו, זה חדש לי לגמרי.
‏כן לידי הוא מתנהג קצת אנושי אבל עכשיו הוא באמת ‏אמיתי.
"‏סליחה שאני מפריעה לתחרות המבטים שלכם,אבל אני קצת עייפה אז נראה לי אני יעלה לחדר שלי" אני קמה מהספה ומתכוונת לעברו את רפאל אך הוא תופס במותני ומושך אותי עליו.
"פיירו, קח את קמילה אל הבית שלך. ‏היא תישן שם מעכשיו."
"מה?! אין מצב!" פיירו לא אוהב את רעיון אך קמילה מתה עליו.
"כן!!"
פיירו שלח לעברה מבט לא מרוצה אך קמילה הוציאה לעברו לשון וצחקה.
היא תופסת בידו ומושכת אותו אל הדלת הכניסה.
"ביי! ‏תהנו לכם בירח הדבש שלכם!" צעקה לעברנו עד שהדלת נסגרה ‏אחריהם.
ירח דבש?
יש לנו אחד כזה?
אני מביטה ברפאל והוא מביט בי בשעשוע.
"מוכנה לטוס אל אי ‏הקריבים?" חיוך נמרח על שפתיי.
פאק,אנחנו ‏טסים לאי ‏הקריבים?!
אני לא מאמינה!!
"ברור. אבל רפאל יש לי משהו שאני רוצה ‏שנדבר עליו" רפאל שם את ידו על גבי ‏התחתון ומוביל אותי אל המדרגות.
"בסדר. ‏אבל אחר כך,אנחנו צריכים לארוז עכשיו" אני מהנהנת ומתכוונת ללכת אל האגף שלי בבית אך רפאל עוצר אותי. "מה את עושה?"
"הולכת אל החדר שלי בשביל ‏להתחיל לארוז" רפאל מענען בראשו ומושך אותי אל האגף שלו. "‏כבר אין לך חדר שם. כל הדברים שלך בחדר שלנו"
שלנו?
‏מתי הוא הספיק להעביר את כל הדברים שלי לחדר שלו?

כשאנחנו נכנסים אל החדר,רפאל הולך אל חדר הארונות ואני נשארת לעמוד ‏באמצע החדר.
אני חייבת לדבר איתו על להופיע שוב.
אני חייבת לנסות לפחות גם אם הוא ‏התעצבן עליי.
"רפאל..." אני אומרת כשאני מתקרבת אל הדלת חדר ארונות.
רפאל לוקח כמה חולצות ‏מהמדפים כשגבו מופנה אלי.
"אממ"
"אני.... אני רוצה...אממ" למה המילים לא יוצאת מפי?
רפאל מסתובב אלי ,מניח את החולצות על האי שנמצא ‏באמצע החדר ומחכה שאני ‏ימשיך לדבר.
"אני רוצה לחזור להופיע" אמרתי במהירות ועצמתי עיניים.
עשיתי את זה.
אך אני חוששת מהתגובה שלו,אבל יש לי ‏הרגשה שאני לא יהיה מרוצה מהתשובה שלו.
"זה רעיון רע" הוא אומר בקול עמוק.
עיניה נפתחות מיד.
פניי נפלו, והרמתי מבט בדיוק בזמן כדי לראות אותו מתקדם צעד לעברי. לפני שהספקתי לזוז, הוא תפס את סנטרי בין האגודל לאצבע המורה ורכן קרוב יותר – כל כך קרוב, עד ששפתיו המלאות היו במרחק נשימה משלי. "‏אני מצטער,מיו אנג'לו. אבל אני לא יכול ‏להרשות את זה" קולו צרוד כל כך כשהוא אומר לי את זה.
"אבל למה? למה לא? רפאל זה החיים שלי. זה חלק מהנשמה שלי" אני לוחשת אל שפתיו.
"ומה איתי? אני לא חלק מהחיים שלך?" הוא משחרר אותי ולוקח צעד ‏אחורה.
"ברור שאתה כן,אבל זה גם חסר לי. אתה חייב להבין את זה,בבקשה"
הוא בלע רוק לפני שהוא עוצם את עיניו.
בחרתי ברגע הזה להתרומם על קצות האצבעות שלי ולהצמיד נשיקה לשפתיו.
הוא נישק אותי בחזרה נשיקה עדינה.
התנתקתי ראשונה אך עדיין נשארתי קרובה אל פניו.
רפאל חפן את פניי ופקח עיניים. "אני צריך לחשוב על זה,מיו אנג'לו." לחש על שפתיי.
זה גם משהו טוב.
אני חושבת.
הוא ‏פשוט צריך לחשוב על זה קצת, אני מבינה.
אני מהנהנת כתשובה.
רפאל פתאום תפסת בשמלה שלי,משך אותה מעל ראשי וזרק אותה מעבר לכתפו. "אפשר עכשיו שנתחיל לגעת זה בזה?"
"אני אשמח," לחשתי, וראשי נטה לאחור, כשהוא פיזר נשיקות במורד צווארי וחזי. אגודליו משכו למטה את שולי החזייה שלי, ועוד לפני שהספקתי להתכונן, פיו החם והרטוב היה על הפטמה שלי, לשונו הצליפה חזק, לפני שהוא מצץ את הפטמה הזקורה. זרם הכה בבטני וגרם לדגדגן שלי כמעט לשיר מהתרגשות לקראת הבאות. הוא הפנה את תשומת ליבו לפטמה השנייה, אגודלו ליטף את זו שהוא כבר תקף, החזיר אותה בעדינות לחיים בעזרת ליטוף דואג, בעוד שלשונו עינתה את השנייה עם הבטחות לעוד. "זין!" "עוד מעט," הוא אמר בצרידות.
הוא הוריד את ידו, תפס את ידי, והניח
אותה על הזין הקשה כאבן שלו, שנמתח כנגד בד הג'ינס.
פתחתי את כפתור הג'ינס שלו ובזהירות את הרוכסן ודחפתי את הג'ינס למטה, חשפתי את תחתונים הלבנים שלו. פיו של רפאל לא הפסיק לעבוד ולהטריף את השדיים שלי. הייתי גמורה, מיוזעת ומתנשמת. העברתי ידיים על התחת השרירי להחריד שלו והתחלתי להוריד את תחתוני הבוקסר שלו.
‏זה פאקינג מצחיק שאנחנו אומרים לארוז עכשיו לירח דבש שלנו אבל מקום זה אנחנו לא יכולים להוריד את הידיים שלנו אחד מהשני.
"תן לי לראות אותך," התנשמתי.
פיו של רפאל היה רטוב ופעור, כשהוא הביט בי בעיניים כבדות ונשען לאחור. הייתי עלולה להתפוצץ ברגע שהאוויר פגע בלחות שהייתה על הפטמות שלי, ואנחה ארוכה ותאווה נמלטה מגרוני.
"אלוהים, הקולות האלה שאת משמיעה," הוא התנשם ושלח את אגודליו כדי לשפשף את הפטמות האדומות, הנפוחות. "והטעם שלך." אבל הייתי עסוקה מדי, כשהתבוננתי איך הזין שלו השתחרר, קשה כאבן ומוכן לרכיבה. "אלוהים,רפאל" לחשתי, ועיניי נפערו מגודלו.
"תיגעי בי, מיו אנג'לו. בואי נגרום זה לזה לגמור" ברגע שכרכתי את אצבעותיי סביבו והתחלתי ללטף אותו, הוא אחז באחורי ראשי ודחף אותי לאחור עד שנהדפתי על הקיר באנחת כאב מרוגשת, והוא זיין את הפה שלי בנשיקותיו בזמן שאני טיפלתי בו. הוא גרם לי לגמור בעזרת יד אחת, מבלי לעשות דבר מלבד לסובב ולצבוט את פטמותיי המגורות. גרמתי לו לגמור על בטני בעזרת יד אחת.
"פאק את תהרגי אותי,מיו אנג'לו" אמר רפאל. ראשי התרומם אליו,כרכתי את זרועותי סביב צווארו והצמדתי נשיקה עדינה על שפתיו. רפאל בתגובה,תפסת בירכיי והרים אותי עד שהגענו למיטה שלנו.
הוא הניח אותי עליה שהוא מעלי, "אני חייב להיות בתוכך עכשיו" הוא נהם.
לשוני ברחה החוצה ועברה על שפתיי. "כן,בבקשה" לחשתי.
רפאל העיף את ‏המכנסים שלו עם התחתונים אל הרצפה ומיד אחריהם החוצה.
הוא תפס בזין שלו וקירב אותו לפתח שלי.
לא אמרתי לו ‏להפסיק בשביל לשים קונדום כי אני לוקחת גלולות.
אני לא יודעת אם הוא ידוע את זה אבל עדיף ככה.
כשהוא סוף סוף דחף את הזין שלו לתוכי, גבי התקשת, פי נפער, ונאחזתי בו בכל הכוח, נעצתי את ציפורניי בגבו, בשערו, בליבו. רפאל נע קדימה ואחורה, הזיז את
אגנו בסיבובים ופגע בכל הנקודות המתוקות שלי. "אלוהים, אני אוהב להרגיש אותך," הוא לחש באוזני ואחר כך לכד את ראשי בין אמותיו ונעץ בי מבט מלמעלה.
שפתיו נפשקו, נשימתו נקרעה מריאותיו ונחיריו התרחבו כשהוא אחז בי בזמן שעיניו חיפשו את עיניי, כאילו ראו שיר נדיר שאף אחד אחר לא הצליח לראות.
"נשק אותי" לחשתי
וזה מה שהוא עשה.