צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 29

רפאל

כשאמרתי ‏שהזמנתי מקומות התכוונתי שהזמנתי את כל המקום עצמו "וואו ממש נחמד פה. אבל למה אין פה אף אחד?" שאלה דריה כשהחזקתי עבורה את הכיסא.
כשעמדתי מאחוריה והחזקתי בכיסא שלה,יכולתי לראות כל מה שקורה במורד השמלה האדומה והסקסית שלבשה. רכנתי קדימה, נישקתי את כתפה החשופה ולחשתי באוזנה. "השמלה שלך מאוד מוצאת חן בעיניי.במיוחד הנוף מכאן" ‏שיניתי את הנושא.
דריה מרימה את עינייה ועקבה אחרי קו הראייה שלי ישירות למחשוף שלה.
היא צחקה. "ואני חשבתי שהשמלה באמת מצאה חן בעיניך."
"זה נכון." קרצתי.
"אני כבר לא יכול לחכות עד שאראה אותה על הרצפה מאוחר יותר" התיישבתי והמלצר הגיע כדי שנזמין שתייה. הזמנו בקבוק יין שדריה אוהבת ונתתי לה לטעום את היין שהציע המלצר לטעימה לפני שמזג.
כשהסתכלתי עליה מערבלת את הנוזל הארגמני בכוס ומרימה את הנוזל אל שפתיה,הבנתי שאולי הייתי צריך לטפל בעניינים לפני ארוחת הערב.
אפילו סימני השפתון שהשאירה על הכוס הדליקו אותי.
בדיסקרטיות מתחת לשולחן כשדמיינתי איך הסימנים האלו ייראו על הזין שלי.
דריה רכנה לעברי כשהמלצר נעלם.
"הכל בסדר? אתה לא נראה כל כך טוב" בלעתי רוק ומצמצתי כמה פעמים. "כן, ברור. איך היין?" דריה חייכה חיוך ‏אמיתי. "טעים מאוד,אבל אתה בטוח שהכל בסדר? כי אתה מסתכלת אלי מאוד מוזר" תאמיני לי שאת לא רוצה לדעת על מה שחשבתי עליו לא התאים בכלל לשיחה בדייט ראשון. "פשוט חשבתי שאת נראית יפהפייה הערב." היא הרימה את כוס היין שלה אל שפתיה פעם נוספת.
לא יכולתי לחכות עד שאטעם אותו על שפתייה מאוחר יותר. "זה הכול?" היא זקרה גבה. "לא חשבת על שום דבר אחר?''
"אני לא חושב שאת באמת רוצה לדעת."
"ברור שכן. ספר לי" היא חייכה וניצוץ זדוני בעיניה. "אני חושב שאת כבר יודעת"
"אולי,אבל אני רוצה לשמוע את זה ממך" חיוך זדוני נמרח על שפתי.
פאק,מי זאת הבחורה הזאת?!
חיכיתי עד שהניחה את כוס היין שלה בחזרה על השולחן והפניתי את עיניי לסימני השפתון שעליו.
גנחתי לעברה והנמכתי את את קולי.
"דמיינתי את עצמי מסתכל למטה ורואה את הסימנים האלה סביב הזין שלי" לחיה של דריה אדימו,היא לקחה שוב את יין ולגמה ממנו.
אני נשען לאחור ונהנה מזה שהיא מסמיקה ככה.
לאחר מכן,דיברנו על כמה שדריה שמחה לראות את טום ועל מה שהיא עשתה כשלא הייתי, אבל שררה בינינו תחושה מביכה של דייט ראשון.
לא האווירה הרגילה של שיחה עם דריה.
קיוויתי שלא פגעתי בה באמת במה שאמרתי.
כשסיימנו את המנות הראשונות הייתי חייב לומר משהו. "מה שאמרתי לך מקודם לא פגע בך או משהו,נכון?" דריה מחתה את פינות פיה במפית. "לא. לא פגעת בי"
"אז משהו מטריד אותך? אני מרגיש כאילו שמשהו השתנה אחרי שאמרתי את זה." דריה העבירה את מבטה בין עיניי ובלעה בעצבנות. "זאת אני. לא אתה."
"מה קורה?"
"אני.... לחוצה..... בגלל... אתה יודע"
המצח שלי התכווץ.
"מה?" היא הסתכלה סביב ואז רכנה לעברי והנמיכה את קולה.
"סקס."
"למה?"
"כי זה היה פעם ‏ראשונה שלי. אף פעם לא עשיתי דברים כאלה" היא הזיזה את שערה מאחורי אוזנה ושפשפה את ידיה.
היא לחוצה אני יכול להבין אותה,אבל היא חייבת להבין שאני תמיד היה שם בשבילה.
‏הושטתי את היד מעל השולחן ותפסתי בידה.
"אני מבטיח לך שהכל היה בסדר" היא מחייכת חיוך קטן ונשמה עמוק.
"תודה"
אחרי ארוחת הערב דריה ניגשה לשירותים.
כשלא הייתה בסביבה ניגשתי לפסנתרן והזמנתי שיר. ברגע שדריה חזרה הוא התחיל לנגן את השיר – Another love.
קמתי על רגליי. "תרקדי איתי?"
דריה הרימה את מבטה ועיניה ‏נוצצו מאושר.
"בשמחה" דריה תפסה בידי וקמה.
ניגשנו לרחבת הריקודים ועטפתי אותה בחוזקה בזרועותיי. היא הניחה יד אחת על כתפי ואת השנייה בידי.
"כבר אמרתי לך שאת נראית מהממת הערב?" לחשתי באוזנה. דריה ציחקקה ואמרה. "אמרת. נדמה לי שזה היה בזמן שהצצת לי לתוך המחשוף"
"אני לא יכול להתאפק כשאת בסביבה" היא מסמיקה שוב.
אני מסובב את דריה ומחזיר אותה מיד עלי.
אני פשוט לא יכול לוותר על ההזדמנות להצמיד אותה אליי.
הרגשתי קלילות – לא רק ברגליים אלא גם בחזה ובראש. אם מישהו היה שואל אותי לפני כמה חודשים אם אני מדוכא או נמצא בתקופה חשוכה, הייתי חושב שזאת שאלה הזויה. אבל מתרגלים כמעט לכל דבר – אחרי זמן מה לומדים לראות בחשכה, ואפילו למצוא בה נחמה. דריה הניחה את ראשה על החזה שלי ושייטנו על פני הרחבה.
זאת הייתה כנראה הפעם הראשונה שהייתי אסיר תודה לאימי על כך שהכריחה אותי ללמוד לרקוד.
היה נעים לנוע מצד לצד עם האישה הזאת בזרועותיי.
ידעתי שדריה צריכה להתקדם באיטיות, ואם כי לא עשיתי סקס כבר כמה זמן זה היה בסדר גמור מבחינתי - התחושה הזאת הייתה כל מה שרציתי לקבל ממנה כרגע.