צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 52

דריה

"פאק! מה אני עושה?! רק עכשיו חזרתי לעניינים!" משכתי בשערי עד שזה כאב.
"אולי ‏תישבי כבר. את מלחיצה אותי!" מילי צועקת עלי.
הו אלוהים.
למה זה קורה עכשיו?!
איך לעזאזל אני בהריון!! אני ‏פאקינג לוקחת גלולות כל יום.
זה לא הגיוני!!
נעצרתי במקום,התקדמתי אל מילי ותפסתי בכתפיה.
"מילי איך זה קרה,לעזאזל?! אני לוקחת גלולות!!"
"אני באמת לא יודעת. אולי שכחת גלולה אחת?"
‏כאילו לא לקחתי גלולות מאז שנחטפתי כי לא היה לי אותם אבל גם לא שכבתי עם רפאל אחרי זה.
אבל כן היינו שוכבים מלאה לפני זה,אך עדיין לקחתי גלולות....
"הייתי חולה לפני חודש ונתנו לי טיביאוטיקה. את חושבת שזה עוצר את הגלולות?" שאלתי בחשש.
הגבות של מילי התרוממו עד הפוני שלה.
"ברור דריה! את לא יודעת את זה"
‏התמוטטתי על ברכיי ותפסתי ברגליה.
"מה אני עושה,מילי? אם רפאל ‏יגלה על זה הוא ‏יכריח אותי לחזור הביתה" מילי מזיזה את שערה האדום והחלק אל מאחורי כתפה ומתכופפת אלי.
"הכל היה בסדר,את שומעת אותי! עדיין לא רואים כלום,אז את עדיין יכולה להופיע אבל...." היא מלחיצה אותי עכשיו,למה יש אבל?
"אבל?"
"את חייבת לספר לרפאל"
"מה לספר לרפאל?" קול מקפיץ אותנו ושתינו מסובבות את ראשנו אל הדלת.
פיירו עומד בכניסה ומסתכל עלינו.
"דריה? למה את על הרצפה?" הוא מתקדם אלי,מושיט לי את ידו ואני אוחזת בה וקמה.
ואז הוא מושיט יד למילי אך מילי רק מסתכלת עליה.
"מילי" אמרתי.
היא ‏ינענע בראשה ותופסת את ידו.
"תודה" פיירו קורץ לעברה והיא מנסה להסתיר את החיוך.
עד כמה שזה חמוד מה שקורה פה,אני כאן משתגעת ולא יודעת מה לעשות!
"מה אתה עושה פה?" שאלתי את פיירו.
"באתי לראות את ‏ההופעה אבל בדיוק דור ‏תפס אותי בדרך ואמר לי לקרוא לכן" הוא אמר את זה שהוא עדיין מסתכל על מילי ואוחז בידה.
אני מרימה גבה לעברם.
"דריה!! מה קורה?!" טום נכנס עצבני אל החדר אך נעצר שהוא רואה את הידיים של מילי ופיירו.
"מה הולך פה?" הוא מסמן עם הראש לעברם.
מילי מושכת מהר את ידה ועוברת על פנינו. "דריה נתראה על הבמה." היא צועקת מעבר לכתפה.
בוגדת!
"גם אני אלך. תני בראש" אומר פיירו וגם הוא יוצא אבל לא לפני שטום והוא שולחים אחד אל השני מבט מאיים.
אני מגלגלת את העיניים.
טוב שאתה נזכר עכשיו בבחורה,אחי.
"את באה?" אני מהנהנת,לוקחת את הגיטרה שלי ויוצאת אחריו.

🎼🎼🎼🎼🎼🎼🎼🎼
רפאל

ניסיתי להשיג את דריה כבר שבועיים אך היא אף פעם לא ענתה לי.
רציתי לעזוב פה הכל ולטוס אליה, אבל פיירו אמר לי שהיא פשוט עסוקה מאוד בגלל הופעות והיא מאוד מתרגשת בגלל זה.
אבל אני משתגע פה,אני חייב אותה לצידי אני צריך להרגיש את חום גופה שוב מתחתי,מעלי,זה פאקינג כבר לא משנה איפה ‏העיקר היא תהיה לידי.
"איפה אתם עכשיו?" שאלתי את פיירו.
"לפני 20 דקות יצאנו מהאולם. עכשיו אנחנו בדרך ‏הפנטהאוז,דריה ‏לא רצתה לצאת לחגיגות שאחרי ההופעה" זה מוזר,היא אוהבת לצאת.
בשבילי זה מצויין שהיא לא יוצאת אבל יש לי הרגשה לא טובה.
"מה קרה?" פיירו נאנח בצד השני של הקו.
"היא אמרה שהיא לא מרגישה טוב" אני קם מהר מהספה.
"אני עולה עכשיו על המטוס!"
"‏תירגע. זה רק כאב ראש" צוחק פיירו.
זה לא מצחיק אותי בכלל.
אני סתם מחפש ‏תירוץ בשביל לטוס אליה.
אני שם את פיירו על רמקול ומסמס ‏לג׳וני להכין את המטוס.
"אני כבר במכונית" זה לא נכון,אבל אני כן בדרך אל החדר בשביל להכין תיק.
"‏אתה משוגע לגמרי"
"‏אני גבר שמשוגע על אשתו"
"פיירו. אני עולה לחדר בסדר?" קולה היפה של דריה נשמע ברקע ואני עצרתי את כל מה שאני עושה.
‏איך התגעגעתי לקול שלה.
"בסדר. את צריכה משהו?" שאל פיירו.
"לא,תודה. לילה טוב" למה קולה נשמע עצוב כל כך?
"לילה טוב"
"נתראה שם פיירו ‏ושלא תעז להגיד כלום לדריה" אמרתי לו.
"בסדר, מה ‏שתגיד"
נתקנו את השיחה,לקחתי את התיק ויצאתי אל המכונית.