פרק 21

1.2K 55 1
                                    


דריה
יד חמימה שמלטפת את ירכי גורמת לי לפקוח את העיניים. שריריי מתכווצים, אבל רק לשנייה, עד שאני נזכרת שאני במיטה של רפאל,ולא במיטה שלי.
היד שלו נעצרת על החלק העליון של ירכי.
אצבעותיו לוחצות על עורי והוא נאנח. חום התפשט בבטני כאשר הנשימה החמה שלו חולפת על לחיי ועל צווארי. בלי להזיז אף שריר, אני מציצה בו. הוא ישן. אני עוצמת את עיניי בכוח ומנסה לחזור לישון אך משהו מציק לי.
איך נתתי לו לגעת בי ככה?
מה אני בעצם מרגישה עליו?
‏אני פאקינג הולכת להתחתן עם הבנאדם הזה בעוד פחות משבועיים.
ואני באמת לא יודעת עליו כלום!
הוא היה חייב מתי שהוא ‏להיפתח אליי,אם הוא רוצה באמת שזה יעבוד בינינו.
אני בסוף של דבר היה צריכה לקבל את זה שאני באמת הולכת להתחתן עם ראש המאפיה של ‏לאס וגאס.
זה פשוט קשה ‏לתפיסה.
אני חייבת לנקות את הראש שלי,מחר מחכה לי יום ארוך מאוד.
בסוף של דבר אני נכנסת ‏לשינה עמוקה.

🎼🎼🎼🎼🎼🎼🎼

עיניי נפקחות ברגע שהמיטה נעה ואני מתיישבת בקפיצה. רפאל מעביר את ידו בשערו הכהה ומפהק.
״אני חייב לזוז. תחזרי לישון״ אני לא אומרת כלום, אבל בהחלט עוקבת אחרי תזוזתם של שרירי הגב שלו כשהוא מתרחק. במבט ראשון הייתי אומרת שההליכה שלו שחצנית, אבל אני מבינה שזה לא נכון. ההליכה הרברבנית הזאת היא ההליכה הטבעית שלו, הוא לא היה מצליח לשנות אותה גם אם היה מנסה, לא שהוא היה מנסה. היא מוצאת חן בעיניי. והיא מתאימה לו מאוד.
אני משכבת בחזרה ומרימה את הסדין עד שדייה ‏ומכסה אותן.
רפאל יוצא מחדר הרחצה כשרק מגבת כרוכה סביב מותניו ושערו רטוב.
זה עושה לי חשק לרצות לקום כל בוקר אל הנוף הזה.
אני נושכת את שפתי ולא מאמינה שאני באמת חושבת על זה.
פאק, מה נסגר איתי?
רפאל נכנס אל חדר הארונות שלו.
אני בינתיים שמה את ראשי על זרועי ומסתכלת על החלון ורואה שרק עכשיו השמש מתחילה לזרוח. כנראה שממש מוקדם בבוקר,עיני מתחילות ‏להיסגר שוב אך אני עוצרת אותן.
אני קמה מהמיטה ומתחילה להרים את הבגדים שלי מרצפה כשהסדין כרוך סביבי.
כדאי שאני אלך לישון בחדר שלי, לא מרגיש לי נכון להמשיך לישון פה כשרפאל לא כאן .
אני מתקדמת אל הדלת כשבגדי עדיין בידי.
אני שמה את ידי על ‏הידית אך בדיוק שאני באה לפתוח את הדלת.
זרוע נכרכת סביבי. אני מרימה את מבטי ורואה את רפאל מסתכל עלי במבט לא מרוצה. "לאיפה את חושבת שאת הולכת?" לחש בקול עמוק וצרוד.
אני בולעת רוק ונושכת את שפתי התחתונה.
"להחדר שלי" לחשתי.
רפאל תפס במותני ואז מתחת לרגלי ומרים אותי בין זרועותיו. "רפאל" שמו נפלט מפי. "את נשארת כאן במיטה שלי וכשאני חוזר אני רוצה לראות אותך שוב בתוכה" אני מרימה גבה לעברו ועיני נפערות מהלם.
הוא לא רציני,נכון?
למה שהוא ‏ירצה אותי במיטה שלו?
אני עדיין לא אשתו או משהו.
"אני חושבת שאני צריכה לחזור אל החדר שלי" רפאל מניח אותי על המיטה ומתיישב לידי. "תפסיקי לחשוב. את נשארת כאן,אמנדה תביא לך משהו לאכול" אני מנענעת את הראש ואומרת. "אני לא יכולה ‏להישאר פה כל היום,אמורה להגיע לכאן המעצבת בשביל שמלת כלה שלי" רפאל משפשף את עורפו ומקלל בשקט. "טוב. אבל כשאת מסיימת אם זה,את חוזרת ישר לפה" אני מהנהנת אך לא מבטיחה כלום.
רפאל תופס בידי,מקרב אותה אל שפתיו ונושק לה. "אני ‏ינסה להגיע לארוחת ערב" חום תוקף את פניה.
למה הוא מתנהג ככה?
רפאל קם ולוקח את הג'קט החליפה שלו מכיסא,ולובש אותו. כשהוא מגיע אל הדלת,הוא נעצר ומסובב את מבטו אלי. "שהיה לך יום טוב" לחשתי עם חיוך קטן על שפתיי.
"נתראה בערב" אמר ויוצא מחדר.

צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.Where stories live. Discover now