צלילי המאפיה: קולה של דריה. ספר ראשון.

פרק 51

דריה

אני ‏מכניסה כמה בגדים אל התיק,אז שתי זוגות של ‏מגפיים עם עקבים ומשם הולכת אל הגיטרה שלי,שנמצאת ליד החלון.
לקחתי אותה,הכנסתי אותה לתיק שלה ו‏סגרתי את ריצ'רץ.
הדלת נפתחה,ראיתי בזווית העין את פיירו נכנס ובידו תיק.
הזדקפתי,הסתובבתי אליו ושלבתי את זרועותיי.
"הוא בסוף שולח אותך?" פיירו מחייך ומתיישב על הכורסא שמולי.
"לא. אני פשוט רוצה קצת לעוף מפה" אמר.
הנהנתי.
"מה קרה?" שאלתי בדאגה.
"צריך קצת חופש" אני מבינה אותו לגמרי,כנראה ששנינו צריכים קצת חופש מרפאל.
"טוב. אל תדאג. יהיה לנו כיף"
פיירו מחייך חיוך זדוני וממלמל,"אני ‏בונה על זה" צחקקתי בשקט וסגרתי את התיק.
אחרי כמה דקות רפאל נכנס אל החדר כשידיו בכיסים והוא מביט בי.
"מוכנה?" הוא נשמע מאוכזב.
כן זה קצת כואב לי לראות אותו ככה.
אבל זה מגיע לו.
"כן" עניתי בקרירות.
רפאל התקדם אלי,לוקח את התיק שלי ואת הגיטרה.
"מה אתה עושה?" תפסתי בגיטרה אך הוא לא שחרר את האחיזה שלו.
אני לא אוהבת שנוגעים בה, זאת הגיטרה הראשונה שקניתי בה את ‏המשכורת הראשונה שלי.
גיטרה הזאתי היא דבר ערך בשבילי.
"רק ניסיתי לעזור" הוא הרים לעברי גבה כאילו השתגעתי.
"אז אל" לקחתי ממנו את הגיטרה, ‏שמתי אותה על כתפי ועברתי על פניו.
"דריה..."
נעצרתי לפני שיצאתי מהחדר והסתובבתי עליו.
"מה?"
"אנחנו יכולים לדבר לפני שאת עוזבת?"
"דבר" רפאל מסמן עם ראשו לעבר פיירו,פיירו קם ויוצא מהחדר.
הדלת נסגרת,הוא מניח את התיק שלי בחזרה על המיטה ומעביר יד בשערו.
רפאל מנסה למצוא את המילים אך לבסוף אומר אותם והוא מפתיע אותי.
"אני מצטער. אני באמת מצטער,מיו אנג'לו" אני נושכת את שפתיי בשביל לא להגיב לו.
הוא שוב קורא לי בשם הזה.
אני לא יכולה לשמוע את זה ממנו,הוא לא ‏ראוי לקרוא לי ככה.
"תגידי משהו" הוא מתחנן.
זה מוזר לראות אותו מתחנן.
"מה אתה רוצה שאני אגיד?! שאני סולחת לך?! כי אני לא!" הוא מתקדם לעברי אך נעצר כשהוא רואה שאני ‏ניתרעת ממנו.
"בבקשה אל תפחדי ממני..." הוא נראה ‏אומלל כל כך.
"איך אפשר שלא? אתה פאקינג זרקת עלי אגרטל! תסתכל על הזרוע שלי היא עדיין חבושה בגלל זה!" ‏דמעות עומדות בעיניי ורוצות לפרוץ החוצה איך אני עוצרת בעדם.
הוא לא שווה את הדמעות שלי יותר.
הוא קפא במקום,שתק.
הוא יודע טוב מאוד שאני צודקת.
"ככה חשבתי" אמרתי בעצב.
הסתובבתי בחזרה כשבידי הגיטרה ויצאתי מהחדר.

🎼🎼🎼🎼🎼🎼🎼🎼

פיירו פתח עבורי את דלת הרכב,בזווית העין ראיתי את רפאל מכניס את התיק שלי אל תא-מטען,כשהתיק פנים רפאל מתקרב אלי ואוחז בידי.
נתתי לו כי הוא מאוד משתדל בשבילי,אני רואה את זה אך עדיין כואב לי לעזוב אותו ככה לבד.
אבל אני באמת חייבת זמן לעצמי,אני צריכה לחשוב על מערכת יחסים שלנו ולראות איפה אני עומדת בה.
"כשאת נוחתת פיירו יקח אותך אל הבניין שלי. שם את תהיה יותר בטוחה." הנהנתי.
לא רציתי להתווכח עכשיו.
באתי להיכנס אל הרכב אך רפאל לא עזב את ידי ומבטו היה מופנה אל ידינו.
"רפאל..." אמרתי.
"אני אוהב אותך" הוא לחש פתאום שכך רק אני אשמע אותו.
ליבי נעצר, לא ידעתי מה לעשות, אז ממקום לענות לו עמדתי על קצות אצבעותיי ונישקתי את הלחי שלו.
כשחזרתי לעמוד רפאל חייך חיוך קטן ונשק למצחי.
"תשמור על עצמך" לחשתי לו ונכנסתי אל הרכב.
פיירו דבר עם רפאל כמה דקות ואז נכנס לרכב וגם רודריגו כי הוא שומר הראש שלי.
פיירו התחיל לנסוע ואני הסתכלתי דרך החלון על רפאל, שעדיין עמד שם כאילו לקחו ממנו את הדבר הכי יקר שלו.
ליבי מרגיש את אותו דבר אך אני חייבת לנשום קצת.
הוא יבין בסוף שהכל לטובה.

🎼🎼🎼🎼🎼🎼

כשאנחנו נוחתים לא יכולתי לחכות עוד דקה אחת עד שאני אראה את חברי,אז דיברתי עם ג׳ק והוא אמר לי שהם עכשיו באולפן.
התחננתי אל פיירו שיקח אותי לשם אך בהתחלה הוא לא הסכים עד שאמרתי לו שמילי גם תהיה שם ואז הוא אמר בסדר.
החיוך שלי לא יורד מפניי כל הדרך לשם.
אחרי 30 דקות הגענו אל האולפן,כל גופי רעד מרוב אושר,מעניין איך עם יגיבו אלי אך יותר מרגש אותי איך יגיב טום.
ניסיתי להשיג אותו כל הזמן אבל הוא אף פעם לא ענה לשיחה או הודעה ממני וזה ממש מדאיג אותי.
"מוכנה?" ג׳ק שאל לפני הוא פותח את הדלת של האולפן.
אני מהנהנת מהר מאוד עד שכמעט ראשי עף מהמקום.
הוא פותח את הדלת,כשאני נכנסת פנימה,"חזרתי מופרעים שלי!!" צעקתי מרוב אושר.
כל הראשים הסתובבו אלי ועיניים של כולם נפערות מהלם.
"אומייגאד!!! דריה!!!" מילי קפצה מהספה,הרצה אלי וחיבקה אותי חיבוק גדול.
"את באמת פה?! הו אלוהים איך?!" דמעות של אושר ירדו מעיניי.
"חזרתי ובגדול!" מילי קפצה מאושר ומיד אחריה הגיעו דור ומארק לחיבוק.
"פאק,קטנטונת. הוא באמת נתן לך לחזור סוף סוף?!" שאל דור בשוק.
"כן. אפשר לומר" חייכתי.
"טוב שחזרת" אומר מארק.
היחיד שעדיין לא קם היה טום.
הוא מעביר את ידו בשערו הבלונדיני ועיניו עוברות על גופי,כאילו הוא בודק שלא נפגעתי ‏איפשהו אך עיניו לבסוף נעצרות על זרועי.
כן אי-אפשר לפספס את זה.
"מה קרה לזרוע שלך?" הוא שאל בכעס,קם מהספה ואצבע על זרועי.
"זאת רק שריטה. זה כלום."
"זה לא נראה ככה" הוא עונה בכעס.
"פאק,טום. די כבר. אני לא מבינה אותך,דריה חזרה ואתה מעוניין בזרוע שלה?! מה נסגר איתך!" צועקת עליו מילי.
זה חדש.
נראה שגם טום חושב ככה כי הוא גם כן בהלם מהתגובה שלה.
טום נער את ראשו,כאילו הוא מרחיק משהו ממחשבות שלו וחוזר להסתכל עלי.
שהוא התקדם אלי הוא מושך אותי לחיבוק,שאפתי את ריחו המוכר ונכנסתי לתוך החיבוק שלו.
התגעגעתי עליו כל כך,הוא אפילו לא מבין את זה.
"אני שמח שאת פה,אחות קטנה" מלמל.
"גם אני,אח גדול" צחקקתי.
כי הוא גדול ממני רק בחמש דקות בלבד.
"נו פגשת את החברים שלך. אפשר עכשיו לזוז למלון?" קול עמוק גורם לנו להתנתק.
פיירו נשען על המשקוף ומסתכל עלינו עד שעיניו נחתות על מילי.
אני מדמיינת עכשיו או שמילי הסמיקה עכשיו?
מה לעזא...
"מה הוא עושה פה?!" טום שואל ועוקף אותי.
"טום ‏תירגע. פיירו פה בשביל לשמור עלי. זה היה התנאי של רפאל,בשביל שאני יכול לחזור להופיע איתכם שוב" טום עוצם עיניים ונושם עמוק לפני שפקח אותן שוב.
"טוב" מלמל וחזר לשבת על הספה.
גלגלתי עיניים.
"לא ידעתי שגם הוא בא איתך" לחשה מילי,שרק אני יכול לשמוע. "כן,אבל גם לא ידעת שאני אומרת לבוא" צחקתי.
מילי נתנה לי מכה בכתף ולחשה.
"כלבה"
"למישהי יש קראש חדש?" לחשתי לה.
היא נתנה לי עוד מכה על הכתף וצחקה.
"תסתמי" הרמתי את ידיי, "את מחליטה" צחקנו ביחד ויכולתי ‏להבחין שכולם מסתכלים עלינו מוזר.
"מה מצחיק כל כך?" פיירו הופיע מאחורינו ושתקנו מיד.
"כלום" אומרת מילי ומתחילה להסמיק שוב.
ענענתי את ראשי,וואו איך התגעגעתי לכולם פה.
אך ראשי עדיין נודד אל רפאל,הוא נראה כל כך עצוב שעזבתי.
הרגשתי פתאום רע.
אולי הייתי יותר מדי רעה אליו?
די,דריה תנסי לחשוב על משהו אחר.
את סוף סוף חוזרת לעניינים.

🎼🎼🎼🎼🎼🎼

שבועיים לאחר מכן

אני יושבת כבר מעל שעה בשירותים ולא מאמינה למה שאני רואה עכשיו.
"דריה את בסדר? את המון זמן בשירותים" צועקת מילי מעבר לדלת.
אני לא עונה כי ידיי רועדות נורא.
"דריה! חייבים כבר לעלות על הבמה!!"
אני מסתכלת שוב על הבדיקה והיא אכן חיובית.
אני פאקינג בהריון!
"פאק!!!"